אחד הדברים המדהימים בפוליטיקה הישראלית זה שלמרות שלפעמים השיח מתמקד בדברים מסוימים, מאחורי הקלעים השחקנים החשובים מקבלים החלטות אחרות. ורק כשזה נחשף, מגלים מה מקבלי ההחלטות באמת עושים.
המחיר הוא ויתור על חלומות המחנה הלאומי בתחום המשפטי והגעה לניסוחים מרוככים בהרבה ממה שתוכנן לפני שנתיים. נתניהו ולוין יודעים שחלק מהציבור שלהם לא בהכרח יהיה מרוצה אבל הם מקווים שההצלחות בתחום הביטחוני והמדיני יהיו מספיק משמעותיים כדי שהמחיר יהיה שווה את זה. הם בהחלט מקווים שאם תוך שנה ישראל תסיר את איום הגרעין או תייצר מהלך לסיפוח יהודה ושומרון, אף אחד לא יזכור מי הם החברים בוועדה לבחירת שופטים.
ומילה אחרונה על גדעון סער: הוא חטף הרבה אש מחבריו לאופוזיציה וביקורת ציבורית על ההצטרפות לממשלה, חלקה הגדול בצדק אחרי כל הדם הרע מול הליכוד. אבל הערב הוא יכול לרשום לעצמו הישג נאה. מה שעשרות חברי אופוזיציה לא הצליחו לעשות, הוא השיג עם ארבעה מנדטים. בזכותו אולי החברה הישראלית תזכה לקצת רוגע אחרי שנתיים משוגעות. אולי זה לא יהיה מספיק לעלות בסקרים או לתרגם את זה אלקטורלית אבל בהחלט הוא יכול לסמן לעצמו שהיה שותף מרכזי למהלך שכל כך הרבה ישראלים חיכו לו.
התרעות פיקוד העורף