1. יכולתו של שר ביטחון להשפיע על המערכת שעליה הוא מופקד, היא מוגבלת ונעוצה בשניים: מינוי רמטכ"ל לצה"ל וגיבוש ואישור תוכנית רב־שנתית לצבא שתכלול מבנה, תפיסה, מקורות, רכש והצטיידות ובניין הכוח. היו כאן שרי ביטחון שלא זכו לא לזה ולא לזה, ושר הביטחון ישראל כ"ץ, כך נראה, יזכה בשניהם – אבל ייאלץ לעשות זאת עם בנימין נתניהו, שזה עתה מינה אותו, ובהסכמה עם "ממשלת הימין על מלא".
רמטכ"ל צה"ל הוא אחד התפקידים המרכזיים בארץ המובטחת, המאותגרת והלוחמת שלנו. מינוי רמטכ"ל הוא תמיד הזדמנות לרענון ולהתחדשות, אבל נדמה שהפעם המינוי הוא קריטי מתמיד לביטחון ישראל, ולכן צריך לצפות ולוודא שהתהליך והמינוי יהיו ממלכתיים, מקצועיים וענייניים, ללא כל שיקול פוליטי כזה או אחר.
הרמטכ"ל הבא יידרש להעביר את צה"ל טלטלה מהותית, ליישם אין־ספור לקחים, לאייש מחדש את צמרת הצבא, לשנות את מבנה הארגון, את תפיסותיו ואת תוכניות ההגנה וההתקפה, להחזיר את המשמעת הצבאית למקומה ולוודא שאין עוד בתוך הצבא תאים של תת־תרבות עבריינית ("במטכ"ל לא ילמדו אותנו מה לעשות") ולא תאים של לוחמים עם תגי משיח וחתירה לכיבוש, גירוש והתיישבות בעזה.
צה"ל, יש להודות, מצוי במשבר עמוק – גם פנימי וגם מול החברה הישראלית. לצד המשך הלחימה בזירות השונות, יצטרך הרמטכ"ל הבא לטפל גם בבעיות הפנימיות, לשלוח הביתה את מי שלא יידע לעשות זאת בעצמו ולהחזיר את הצבא ליסודות.
הרמטכ"ל הבא יצטרך לשרת ממלכה ולא מלך. בתפקידו הוא גם מפקד הצבא וגם היועץ לביטחון של הממשלה, והוא יידרש לומר את עמדתו באופן חד, ברור ותקיף, אך במקביל להבהיר שהצבא כפוף למרותה של הממשלה ומקיים את הנחיותיה. בלי זה אין לנו צה"ל ואין מדינה. כך היה תמיד וכך יהיה.
בפני שר הביטחון והממשלה שורת מועמדים ראויים, מי מנוסה ובוגר יותר ומי פחות. מבחינה מסוימת המועמד הבשל והמנוסה ביותר הוא אייל זמיר, שהשנים במשרד הביטחון הוסיפו לו היכרויות עם תחומים קריטיים לביטחון הלאומי ובכלל - יש זמנים שבהם צה"ל זקוק למפקד שריונר שגדל על המשמעת הקפדנית, על היסודיות והפק"לים. גם האחרים, אמיר ברעם ותמיר ידעי, טובים. רק שיהיה תהליך מהיר ונקי.
הלוי לקח אחריות ולא פרש מיד ובצדק, אלא הודיע שכשל ושהוא אחראי, הסתער בראש הצבא והפך הקערה על פיה. אבל הפוליטיקאים שמתהדרים ומבקשים להיות שותפים להצלחות הצבאיות (במידת מה בצדק, כי הם האחראים), סירבו להתייצב לצד הלוי וצה"ל כאחראים לכישלון הגדול בתולדותינו. המאבק להטלת מלוא האחריות על הרמטכ"ל, השב"כ וצה"ל החל כבר בבוקר 8 באוקטובר והלך והתעצם והביא ל"חזית השמינית" שעימה התמודד הרמטכ"ל, כאשר הוא עם הפנים לאויב בצפון ובדרום ובגבו ננעצים חיצי תרעלה מזירת ירושלים. זה כואב, משפיל, מעליב ומעורר קבס, והמצב הגיע לידי כך שלשכת בנימין נתניהו עשתה סחר פוליטי ב"גופתו" של הרמטכ"ל והציעה לאיתמר בן גביר קרדיט על פיטורי הלוי בתמורה להישארותו בממשלה. כן, אתם רשאים להשתמש בשקית ההקאה.
כשיעזוב, אני בטוח שלא אהיה לבד לצד הדרך, רבים מאוד יהיו שם פיזית ווירטואלית כדי לומר לו: תודה למרות הכל, הרצי, לך ולמשפחתך.
כולם עם חוט שדרה קשיח ועם יושרה מובנית. אף אחד מהם לא יעגל פינות, לא יעלים עין ולא "ילך לקראת הממשלה" וצרכיה הפוליטיים בעניין חוק הגיוס. הם יעמדו על צורכי צה"ל במלחמה ובעתיד ולא על צורכי הקואליציה.
הם יודעים שכל התרפסות, התקפלות וקומבינה יביאו מיידית לאובדן האמון בהם מצד פקודיהם בסדיר ובמילואים. ואין לו למפקד דבר חשוב יותר מהערכת פקודיו, וזו גוברת על הערכתם של העמיתים ושל הממונים.
אינני יודע מה יעשה טראמפ, אבל אני כן יודע מה אנחנו צריכים לעשות – להשיב את כל החטופות והחטופים הביתה. הפקרת הנותרים למותם, על מנת לחדש את המלחמה, תרדוף אותנו לעולמי עד.
חטאו של מילי הסתכם בכך שאמר שצבא ארה"ב וחייליו "נשבעו אמונים לחוקה האמריקאית ולא למי שרוצה להיות דיקטטור". טראמפ גם האשים את ראש צבא ארה"ב בבגידה וטען שהוא דיבר עם רמטכ"ל סין והזהיר אותו שטראמפ עומד לתקוף אותם גרעינית. "בעבר העונש על זה היה מוות", הבהיר טראמפ. והנקמה באה, התמונה הוסרה, משל לא היה מפקד כזה, אני מקווה שלא התלווה לזה איסור לקבורה בבוא היום בבית העלמין הצבאי בארלינגטון.
לפני מספר שנים הוא החלים ממחלה קשה ושב להופיע על הבמות, והקהל מפוצץ את האולמות. אז ברכות לאיציק קלה וכנאמר: "שבחי ירושלים, הללי את בנייך בקרבך" והנה נתגשם בו הפסוק.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום
התרעות פיקוד העורף