מינוי שנוי במחלוקת. השופט יצחק עמית נבחר לנשיא בית המשפט העליון למרות טענות לניגוד עניינים, ששמו נקשר בהן לכאורה, ובלי שהתבצעה חובה בסיסית לבדיקה מקצועית ואובייקטיבית של הטענות.

שר המשפטים יריב לוין התנגד לכך שעמית יעמוד בראש בית המשפט העליון, ובחר להתבסס על פרסומים שלפיהם השופט עמית לא דיווח לכאורה על מעורבותו בהליכים משפטיים שבהם היה צד. השר לוין מוביל זה זמן מהלך שנועד להביא לרפורמה משפטית, שבמרכזה שינוי השיטה למינוי השופטים, שקיימת מאז קום המדינה. בשיטה זו קיים נוהג לא כתוב, שעל פיו השופט הוותיק ביותר מתמנה באופן אוטומטי לנשיא בית המשפט העליון.

יריב לוין, יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90,חיים גולדברג פלאש 90)

השיטה, שזכתה לכינוי “שיטת הסניוריטי”, אינה מתמקדת לדעת שר המשפטים בכישוריו של המועמד, אלא רק בוותק שצבר. לתפיסת לוין, התהליך מוכרע רק על פי נוהג פנימי של מערכת המשפט. שיטת הסניוריטי, בהשקפה זו, אינה מאפשרת רענון בגישות השיפוטיות, מה שמונע פלורליזם וגם מעניק כוח עודף לשופטים.

תומכי השיטה, לעומת זאת, טוענים שהיא נועדה לשמור על אי־תלות פוליטית במינוי הנשיא ובתפקודו, ולהבטיח יציבות במערכת. בעיניהם, השיטה שומרת על עצמאות בית המשפט ומבטיחה שהבחירה תיעשה על פי קריטריונים מקצועיים ולא פוליטיים. שינוי השיטה, אומרים המצדדים בה, יערער את אמון הציבור במערכת המשפט.

תחקירים עיתונאיים סיכנו את בחירתו של השופט עמית לאחר שפורסם כי הוא היה צד בהליכים משפטיים, בלי שטרח לדווח עליהם כנדרש. בתחקיר ב"כאן 11" נטען שבביתו של השופט בוצעה לכאורה עבירת בנייה. השופט עמית הזדרז להכחיש את הדברים, וטען שלא ידע על כך.

אלא שחקירה עיתונאית גילתה שעמית ידע לכאורה על חריגת הבנייה, ואף פנה ביוזמתו לקבלן שביצע אותה. טענות נוספות, שגם אותן הכחיש השופט, נוגעות לייפוי כוח כללי שעמית נתן לאחיו, חנוך דב גולפריינד, כדי לטפל בנכס שירשו השניים, ולדיון של עמית בעתירה לביטול נבחרת הדירקטורים שבה היה לאחיו אינטרס אישי.

המשטרה והיועצת המשפטית לממשלה קבעו כי הטענות אינן מבססות חשד לפלילים. עם זאת, בחירתו של עמית לנשיא העליון עשויה לערער את האמון במערכת המשפט. בית המשפט העליון זקוק לנשיא שמייצג סטנדרטים גבוהים של שקיפות ואמון ציבורי. טענתו של השופט שלא שמע ולא ידע אינה אמינה.

השופט חיים כהן, שכיהן כשר המשפטים, כפרקליט המדינה, כיועץ המשפטי לממשלה וכמשנה לנשיא בית המשפט העליון, ואף היה חתן פרס ישראל, אמר: “מסורת יהודית עתיקת יומין, שאין ממנים אדם ש’מרננים’ אחריו לכל משרה שיפוטית. לעניין מינוי שופט, אין צורך בהוכחה והרשעה, וחזקת החפות מפשע אינה מועילה: המניעה היא בזאת שהשמועות הרעות מתפשטות מהר ומכות שורשים, בצדק או שלא בצדק. יש בהן כדי לחתור מלכתחילה תחת לאמון אשר הציבור חייב לרחוש לשופט” (הציטוט לקוח מהספר “משפט, יצרים ופוליטיקה” שכתב נתן ברון).

אמון הציבור על הכף: חובת ההוכחה על השופט יצחק עמית | משה נסטלבאום

בית המשפט העליון זקוק לנשיא שמייצג סטנדרטים גבוהים של שקיפות - בחירת השופט יצחק עמית עשויה לערער את האמון במערכת