מרחבי הרשת הטובעניים חושפים את כולנו למסות של מידע. לא רק היקום הוא אינסופי, ידידנו אלברט, גם הרשת. אצלנו בירושלים אומרים “בלועה", כלומר מערבולת טובענית. זהו מקרה אחד שבקלות יכול היה להיבלע בתוך הסיפורים של הרשת, אבל זה הרי הסיפור של כולנו. העניין אינו מכבי או הרשת הפרטית ביקורופא, שאמורה לתת מענה בכל השעות שבהן מכבי ושאר קופות החולים אינן פעילות.
מוזר לגלות שעיריית קריית שמונה מחויבת להשתתף בשליש מסכום ההפעלה של ביקורופא. איפה נשמע דבר כזה בכלל? העניין האמיתי והמצער מאוד, לדעתי, הוא שכבר שנים שאין חדר מיון בקריית שמונה ובגליל העליון. 25 אלף איש חיו בקריית שמונה לפני המלחמה. עכשיו בקושי 5,000, וכל אחד ואחת מהם הם מיישבי הארץ האהובה הזאת וראויים ליחס שווה והוגן.
כי גם “מזון", “מעון", “מלבוש", ו"מורה" תקועים לפי החישוב שלי כבר לפחות שני עשורים בלמ"ד. ואיפה, עם כל הכבוד למנוחים החכמים, המחויבות של המדינה לאזרחיה? סליחה אם זה משעמם מישהו. ככל שאני מתבגרת, כך אני מבינה את החשיבות של מגורים בסמוך למרכזים רפואיים. אני רוצה לכתוב: שלא נזדקק, אבל הרי קיים סיכוי יותר מסביר שמתישהו כן נזדקק.
הזדקקתי כשאבי חטף את התקף הלב הראשון שלו, הזדקקנו כשהילד שלנו איבד את ההכרה בגלל רופא שחצן שפספס זיהום. נדמה לי שהוא השתמש בכינוי “הורים היסטריים", כשהיינו אצלו 20 דקות לפני שדהרנו אל בית החולים; הזדקקנו כשהשכנה חשה ברע וסירבה להתפנות באמבולנס. הגורל היה תלוי בקרבה לבית החולים. עניין של דקות. הזדקקנו וכפי הנראה עוד נזדקק.
כל חיי התגוררתי על הציר הראשי שמוביל אל מספר בתי חולים בירושלים, כך שהבנתי בגיל צעיר מאוד שהסירנות מספרות הכל: אמבולנס אחד בדרך כלל מרמז על כך שמישהו חטף התקף לב. שני אמבולנסים - תאונת דרכים. שלושה ומעלה - היה פיגוע. זו קינת האמבולנסים.
להתבגר בישראל זו פריבילגיה שפחות ופחות זוכים לה. לכו תדעו מי יפרוץ לכם בלילה לתוך הבית ויהפוך אתכם לקלף מיקוח אצל אויב מהסוג הכי מבעית ושפל, כשלממשלה שהבטיחה לדאוג לכם לא בוער כלום. אם זה קרה בדרום, ואם אנשי הצפון עדיין מספרים שהם שומעים קולות ממנהרות, זה עלול לקרות בכל מקום אחר.
יקוננו האמבולנסים את קינתם ובלבד שיעשו את עבודתם ויהיו זמינים וקרובים למרכז רפואי פעיל ונגיש. שיהיה מי שייענה לקריאות, ושנוכל להגיע למוקדי חירום גם אם הצוות שם לא בהכרח הכי אדיב או מקצועי, אבל שלכל הפחות יהיו מוקדי חירום. חדר מיון בכל יישוב.
"מוזר ומצער שמה שנתפס כנחוץ לפני עשרות שנים כבר נתפס כלא נחוץ״, אומר שנפר. ״בני אדם הפכו לפחות חולים וזוכים פה לחיי עולמים? אנחנו דורשים דבר בסיסי: שירותי בריאות שהמדינה חייבת לתת. אנחנו מבינים שאנחנו על הגבול וקשה לספק ביטחון כי הדבר לא תלוי רק בנו אלא גם בארגוני טרור ובמדינות השכנות, אבל גם בבריאות נתפשר? כשלא מפתחים בריאות או ביטחון, שהם דברים בסיסיים לקיום, למעשה אומרים לנו: אל תהיו פה. אנשים פה מתים, כי לא סופרים את חבל ארץ הצפון".
יום אחד אולי תהיה פה ממשלה שמחויבת לנו ותקים שם בית חולים. יום אחד נפסיק להסתמך על נדיבות ליבם של תורמים פרטיים. אני מאמינה שאם נמשיך להחזיק אחד את השני, עוד יבואו ימים טובים. בזכותנו.
ממכבי שירותי בריאות נמסר בתגובה: “מכבי שירותי בריאות שמרה לאורך כל תקופת המלחמה על רצף טיפולי ושירותי בקריית שמונה וכעת מרחיבה את שעות הפעילות עם חזרת התושבים לעיר. מחוץ לשעות הפעילות של המרכז הרפואי בעיר, מכבי מספקת מענה ושירותים רפואיים במרחק ובזמן סביר מקריית שמונה, בהתאם לדרישות החוק. מכבי ממשיכה להרחיב את שירותיה באזור ועושה את מרב המאמצים על מנת להעניק לחבריה שירות רפואי מיטבי".
מחברת ביקורופא נמסר בתגובה: “מרפאת ביקורופא בקריית שמונה פעלה 24/7, גם כאשר נפגעה מכטב"ם וצוותי הרפואה היו נצורים במרפאה, תוך שהם מעניקים טיפול לנפגעים. לצערנו, אף שהעירייה קיבלה תקציבים ממשרד הבריאות וממשרדי ממשלה נוספים לצורך מימון המוקד הרפואי, למעלה משנתיים אינה מעבירה את התשלומים המגיעים לחברת ביקורופא".
מסבירים כי "כתוצאה מכך, נצבר חוב משמעותי העולה על ארבעה מיליון שקלים. בעקבות מצב זה, ולאור הנחיית משרד הבריאות, החל מ־1 בנובמבר 2024, נאלצה החברה, בלב כבד, לצמצם את שעות הפעילות של המרפאה. החברה פנתה פעמים רבות לגורמים בעירייה במטרה למצוא פתרון, אולם לא קיבלה מענה לפנייתה".
"החברה מדגישה כי אם לא יימצא פתרון מיידי לסוגיית המימון, תיאלץ ביקורופא לסגור כליל את המרפאה בשבועות הקרובים. אנו קוראים לעיריית קריית שמונה ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים לפעול בדחיפות על מנת למנוע פגיעה בשירותי הרפואה החיוניים לתושבי האזור".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: “במסגרת החלטת הממשלה, משרד הבריאות העביר למשרד הנגב והגליל כארבעה מיליון שקלים חדשים".
התרעות פיקוד העורף