מחר יצוין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי. בין שלל אירועי העצמת נשים, אירועים אטרקטיביים אחרים ואפילו מבצעים והנחות בחנויות לרגל היום, אני מבקשת דווקא להפנות זרקור לזעקתה של אישה צעירה ואמיצה שמצוקתה לא זוכה כעת לתשומת לב, בעיקר בשל העיסוק התכוף והמתבקש במלחמה ובהשבת החטופים.
תחשבו כמה אומץ נדרש כדי להתייצב מול האיש שפגע בה וניצל אותה, כמה זה כאב. קים לא רק שנחשפה והתייצבה מולו, אלא לא הפסיקה להילחם בניסיונותיו לקצר את תקופת מאסרו, והוא לא הפסיק לנסות. אומנם אחרי שהורשע התנצל, אבל החרטה שהפגין בבית המשפט התבררה מהר מאוד כאקט תיאטרלי, כשמיד אחר כך ביקש הקלה בעונשו ושחרור מוקדם, ערער ושוב התחרט.
כרמי הורשע בעבירות מין בין מטפל ומטופל ומעשה מגונה במטופל, אבל עורכות הדין שמלוות את ארד בשנים האחרונות, אפרת נחמני בר ושרון זגגי פנחס, סיפרו לאחר הרשעתו שהוסתרה מהן חוות דעת שהזמינה הפרקליטות מד"ר ענת גור, מומחית בפוסט־טראומה מורכבת ומצבי דיסוציאציה (מצבי ניתוק שקים סובלת מהם). בחוות הדעת קבעה גור שיש להאשים את כרמי בעבירת אינוס ולא בסעיף מקל של יחסי מין בין מטפל ומטופל. בפרקליטות מכחישים שהייתה הסתרה, אבל לו היה מורשע בעבירת אינוס, ניתן היה לגזור עליו 16 שנות מאסר. עו"ד נחמני בר סיפרה לי השבוע שאחרי ההרשעה הגיעו אליהן מתלוננות נוספות נגדו, אך הן לא רצו להיחשף. גם אם לא הורשע באונס, איך
אפשר להעניק שחרור מוקדם לאדם שטען להגנתו כי היה לו רומן בהסכמה עם המטופלת שלו?
קים הקריאה בפני חברי הוועדה מכתב בן חמישה עמודים שכתבה מדם ליבה בניסיון להסביר מה עובר ומה יעבור עליה אם ישחררו אותו, ובאישורה אני מפרסמת כאן לראשונה כמה קטעים ממנו: "היום, כשאני יודעת מהו טיפול אמיתי, אני מבינה שהוא טשטש ורמס את הגבולות הטיפוליים מדי יום, ניצל את מעמדו כפסיכולוג והשתמש בי, במטופלות אחרות ובמטופלים אחרים לצרכיו… הוא היה מבקש ממני וממטופלות נוספות לעשות משימות עבורו ועבור מטופלים אחרים. למשל, הוא ביקש לחלוק את הקנאביס הרפואי שלנו איתו ועם מטופלים אחרים.
"אחרי הפגיעה שאלתי אותו איך יכול היה לעשות לי את זה, והבעתי בפניו כעס וזעם על מעשיו. הוא ענה: 'אז מה? אז מה אם עשיתי את זה? אני כמו פרויד וכל הגדולים, גם אני נפלתי'. בהמשך אותה שיחה ניסה לשכנע אותי שלא להגיש תלונה במשטרה... דרשתי ממנו להפסיק לטפל כדי לעצור את שרשרת הפגיעות הבלתי נגמרת שהוא אחראי לה, בתגובה לזה הוא ענה: 'אני לא אפסיק לטפל. אף אחד לא יעצור אותי מלטפל. אז מה? אז מה אם ייקחו לי את הרישיון? אני אקרא לזה הדרכה או הוראה. אני אמצא דרך'".
אז עכשיו תנסו לדמיין איך הייתם חשים במקומה. הזיכרונות הקשים, המחשבה שהוא מסתובב חופשי ברחובות, הפחד לפגוש אותו בעיר שבה מתגוררים שניהם, העבריין והקורבן, והחשש שנוספות תיפגענה כשייצא לחופשי.
אז איזו סיבה יש להקל עליו ולפגוע בכך שוב בקים?
עדיין לא מאוחר לשנות את החלטת ועדת השחרורים שטרם פורסמה, ואם אכן יחליטו שנמצא ראוי לשחרור, טוב תעשה הפרקליטות אם תערער על כך.
התרעות פיקוד העורף