טראמפ לא נותן מתנות – הוא מוכר אותן ביוקר. בקטע הזה, ישראל למדה משהו שאוקראינה כבר הבינה בדרך הקשה: תמיכה אמריקאית היא לא אידיאולוגית, היא מהלך עסקי קר. טראמפ רואה את עצמו קודם כל כ"סוחר כוח" – הוא לא מנהל דיפלומטיה, הוא מנהל נכסים אסטרטגיים. ומה שנתניהו עדיין לא הבין זה שהנכס האסטרטגי פה – זה הוא עצמו.
שאלה: האם הנעשה בגבול לבנון הוא משחק אסטרטגי, או ספין של הישרדות? נתניהו הרי אמר שלעולם לא יסכים להסכם הגבול של יאיר לפיד, שהוא "כניעה" ללבנון. והנה, פתאום, כשאמריקה אומרת, ישראל זורמת. למה? כי הוא יודע את מה שוולודימיר זלנסקי כבר הבין – במשחק הזה, הכוח נמצא אצל זה שיכול לקחת ממך דברים.
בפסיכולוגיה של משא ומתן, יש כלל ברזל: מי שמרגיש שאין לו ברירה – תמיד יפסיד. טראמפ מבין את זה, ולכן הוא מייצר תחושת חירום – "או שתחתום או שתישאר לבד". נתניהו, מצידו, מנסה להרוויח זמן, אבל ככל שהוא נגרר, כך הוא מאבד שליטה על הנרטיב. מי ששולט בזמן – שולט במשחק. כרגע, זה לא נתניהו.
אז מה נתניהו צריך ללמוד? יש פה נקודה נוספת שחשוב להבין – הוא בודק גבולות. הוא עשה את זה מול ביידן, הוא שיחק על זמן, הוא התנגד, הוא ניסה לראות עד כמה הוא יכול למתוח את החבל. אבל מול טראמפ? הוא לא מעז. למה? כי נתניהו מזהה סמכות ויודע מתי להתיישר.
פסיכולוגית, מדובר בדפוס התנהגות מוכר: אדם שמנהל משא ומתן מתוך תחושת חולשה, מחפש תמיד היכן הוא יכול "לכופף" את הכללים. מול ביידן, שנתניהו ראה בו נשיא רך וחלש פוליטית, הוא ניסה להכתיב קצב משלו. אבל טראמפ לא משאיר מרחב תמרון – הוא לא מבקש, הוא קובע. ונתניהו, שמכיר היטב מערכות כוח, מבין שאי אפשר לשחק עם מישהו כמו טראמפ. לכן, הוא לא מנסה לבדוק גבולות – הוא פשוט מציית.
אם נתניהו חושב שהוא יכול להמשיך לשחק את המשחק הישן, שבו ישראל מתווכת בין כוחות ונהנית מתמיכה בלתי מסויגת – הוא מפספס את השינוי במשחק. בעולם החדש של טראמפ אין "בריתות היסטוריות", יש מאזן עלות־תועלת קר. זלנסקי למד את זה בדרך הקשה, כשהגיע לבית הלבן כדי לקבל תמיכה – ויצא משם מושפל. נתניהו עדיין משחק כאילו יש לו אופציות, אבל אם הוא לא יבין את כללי המשחק החדשים, הוא יגלה שטראמפ מתייחס אליו בדיוק כמו לזלנסקי – שחקן שמבקש יותר מדי, אבל לא מציע מספיק בחזרה.
בשורה התחתונה: האם ישראל באמת עצמאית? נתניהו מציג את עצמו כמי ששולט בעניינים – אבל בפועל, ההחלטות האסטרטגיות מתקבלות בוושינגטון, לא בירושלים. האם זה אומר שישראל איבדה את עצמאותה המדינית? לא בהכרח. אבל זה אומר שישראל צריכה להתחיל לפעול מתוך כוח ולא מתוך תגובה. כי אם נתניהו ימשיך להגיע למו"מ כאילו הוא במעמד שווה – הוא עוד ימצא את עצמו בדיוק כמו זלנסקי: ישמע מנשיא ארה"ב שאין דבר כזה ארוחות חינם.
התרעות פיקוד העורף