הוועדה בראשות ח"כ יולי אדלשטיין עמלה על סוגיית גיוסם של בני המגזר החרדי זה שלושה חודשים - וטיוטת החוק עדיין לא נראית באופק. לכאורה, הדשדוש הזה, ללא התקדמות, בעודם אלפי צעירים חרדים נחשבים עריקים, עשרות אלפי משפחות של חרדים נקלעות למצוקה כלכלית כי הסבסוד הופסק כל עוד אין חוק - הדשדוש הזה אמור לא רק להדאיג את הפוליטיקאים והרבנים החרדים. היעדר ההתקדמות לקראת החוק צריכה להטריף אותם ולגרום להם לא לרכך אולטימטומים, אלא להחריף אותם. אז מדוע זה לא קרה? כפי שאמר אחד מאנשי הקואליציה המכיר את מאחורי הקלעים: "נתניהו לא היה צריך יותר מדי להתאמץ כדי לשכנע את החרדים להסיר את האולטימטום המידי וגם לוותר על האיום הרשמי במכתב שהם שקלו לחבר ולפרסם".
חג שבועות שיחול השנה בתחילת יוני - גם הוא כבר לא אולטימטום קשוח, אלא נקודה בלוח השנה שבה החרדים רוצים לראות התקדמות בהליכי החקיקה. הם זקוקים לחוק שיסדיר את סוגיית הגיוס ויחזיר את המצב לקדמותו (כולל הסבסודים והתקציבים).
אך ההבנה שחדרה לא רק ללשכות הח"כים, אלא גם לבתי הרבנים היא - כי יש להמתין לשעת הכושר שתבוא רק עם שוך הקרבות. איש, כמובן, לא יכול להבטיח לש"ס וליהדות התורה כי האש תיפסק בחג השבועות, בראש השנה או גם אז זה לא יקרה. ישנם מספר תרחישים, מהמלחמה הכוללת ועד לעסקה כוללת, תלוי בחמאס, במתווכות, באמריקאים ובעוד מספר משתנים.
על כן, בתכנונים הפוליטיים שהם עושים - החרדים לא יכולים לבנות על התרחיש האופטימלי מבחינתם. מה שכן - הם יכולים לתת לזה סיכוי. עוד קצת זמן - בתקווה שהלך הרוח במדינה, דעת הקהל בקרב מצביעי הקואליציה, כל אלה שמכתיבים את דרישות המינימום לחוק הגיוס - ייפגשו עם נכונות המקסימום של המפלגות החרדיות. המבחן הפוליטי הבא - חוק הגיוס - נדחה, אך בהחלט לא בוטל.
התרעות פיקוד העורף