הדבר החיובי היחיד שניתן לומר על התנהלות בנט, שהיא טומנת בחובה את הנפץ שיקריס את מפלגתו בהמשך. מדובר בשיווק של חזות ליברלית בקשית לשתיית קולות מרכז, וביסוד שורשי עמוק של ימין אידיאולוגי ומתנחלי.
מיתר נסתר
בדרכו לקושש מנהיגות, ליברמן לעולם לא יפרוט על המיתר המפעיל מיליון אזרחים ואזרחיות נחושים שמחפשים יושר כתנאי הכרחי לאמון ללא סייג והליכה עיוורת ראש בקיר. ולא בגלל מבטא סלאבי, אלא בגלל עקמימות אוניברסלית.
ירי דו־צדדי
בינתיים מתחוללים מחדלים בסדר גודל לאומי, אזורים ומגזרים שלמים קורסים, ובממשלה חוגגים את העברת התקציב. רק להזכירנו: ראש הממשלה אישר את חזרתם של תושבי הצפון והעוטף המפונים לבתיהם. הוא הרי הבטיח ניצחון או ביטחון מוחלטים. ממשלת האיוולת הזאת מחזירה תושבים ללא מינימום של הסדר, הסכם ואפילו לא דיבור חשאי עם הצד השני. זה כבר לא סתם חוסר אחריות רשלני או אפילו פושע – זה הביביזם המידבק כמו מגיפה.
שלא לדבר על ראש הממשלה, שדורש לחץ צבאי על חמאס כדי לשחרר את החטופים (טמטום מוכח) ועל הדרך להתכונן לאפשרות של ממשל צבאי בעזה (הזיה מופרכת) ולאבטח טרנספר של פלסטינים נוצרים מן הרצועה באדיבות אוונגליסטים אמריקאים.
במצב דפוק מעין זה, יחסי רמטכ"ל–ראש הממשלה הם המפתח להתפתחויות הן בשטח הצבאי והן בשטח האזרחי. ואז מגיע זה שמכונה שר הביטחון. האיש עציץ שמציץ מדי פעם בבור המטכ"ל, ונופל בו בדרך לשמח סרסור קולות בליכוד שמחתן את בתו.
בצה"ל חוקרים תא"ל חובש כיפה בחשד לעבירות ביטחון, כולל חומרים מהסוג שעשוי לסייע לנתניהו ושות' לגלגל אחריות בלבדית על צמרת צה"ל באירועי הטבח בעוטף. כ"ץ מוציא הודעה פומבית ומגנה את החקירות. זמיר הוציא הודעה נגדית שבה נאמר כי הרמטכ"ל "לא מקבל הוראות דרך התקשורת". ברוכים הבאים לירי הדו־צדדי הבא.
התרעות פיקוד העורף