מסיבה זו היה בן גביר נפסל גם אילו הגיש מועמדות לתפקיד מאבטח בכניסה לבניין ציבורי. למזלו, הוא איננו זקוק לתפקידים אלו כמקור פרנסה. הוא שר בממשלה, מופקד על תיק בכיר, אחראי על המשטרה וביטחון הפנים.
בתיקים הנידונים נגדו בבית משפט, נתניהו הוא בחזקת חף מפשע עד שתוכח אשמתו. עם זאת, ראש הממשלה אשם בחטא שלא יסולח לו לעולם: בחירת אנשים מסוימים לשרים ושרות בממשלתו. הימור על אנשים ונשים שאינם כשירים לתפקידיהם, אינם ראויים למשרות שנתניהו הפקיר בידיהם. אלה אנשים ונשים בעלי כישרונות מיוחדים: לערער, לחבל, להרוס כל דבר שהם נוגעים בו.
בממשלה מתוקנת, מסודרת ודמוקרטית, שר שהתבטא כפרחח רחוב נגד נושא אחד התפקידים המרכזיים והחשובים במדינה, היה מפוטר, מודח, עף מהממשלה בתוך רגעים אחדים. לא אצל נתניהו. הוא לא יכול בלי בן גביר. אבל הוא יכול, שואף ומשתוקק להיות בלי ראש השב”כ רונן בר.
מה שמדהים הוא שראש הממשלה נתניהו מכיר מקרוב, מניסיונו כפוליטיקאי וכמדינאי ותיק, את החשיבות העצומה שיש למעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. אין בישראל פוליטיקאים שיכולים להתחרות בנתניהו בתחום זה. דווקא הוא, במיוחד הוא, מעניק לטיפוסים כמו בן גביר, גולדקנופף או שיקלי תפקיד בממשלה, שאותו הם מנצלים בכישרון ובאובססיביות לערעור מעמדה של ישראל בעולם.