מכוניות קטנות
במשרדו מול מחשבו הכבוי ישב שר, כסס מצה, ובהה: איך פותרים את בעיית הדיור של מדינת ישראל? הכל כל כך צפוף. כל אדם צריך לגור בדירה. אין מקום, פשוט אין מקום. לו רק היה אפשר להכניס שתי משפחות לדירה אחת, זה היה יכול להקטין את מספר הדירות הנחוצות בחצי. גם להוריד את מחירי הדירות בחצי. חשבון פשוט.
בחלל החדר הופיעו פתאום ניצוצות של רעיון חדש ונפלא. השר פרץ החוצה בצעקות שמחה: "נקטין את הגודל של הישראלים! אם נקטין את גובה הישראלים בחצי, יהיה צריך פחות מקום. נחלק כל דירה לחצי, וגם נוכל לבנות בכל דירה קומה שנייה, בבת אחת יש לנו המון דירות. אני גאון, אני גאון". הוא אושפז והודעה הוצאה לתקשורת: השר ייעדר לתקופה ממושכת בגלל מצבו הבריאותי.
רק בחדרו הלבן בבית החולים היה לשר פנאי, והוא גילה שהרעיון בכלל לא חדש. התוכנית הזאת הופיעה כבר ביצירות מדע בדיוני מסוימות. רוברט בלוך כתב כבר ב־1958 ספר בשם "כדור הארץ הצפוף הזה", שבו בעתיד, כתוצאה מהתפוצצות אוכלוסין, הממשלה מחייבת טיפול הורמונלי שמונע מבני אדם לגדול מעבר לגובה של מטר, וכך יוצרת גזע זעיר של בני אדם שיצרכו פחות משאבים.
הכי קיצוני, והכי מצחיק, הוא ספר מ־1976 של קורט וונגוט, המצחיק תמיד, ובו הסינים הנאבקים ברעב ובמחסור בוחרים בפתרון מעניין: הקטנה של כל האוכלוסייה לממדים זעירים ביותר, מתוך תקווה שבכך יוכלו לקיים את עצמם עם מעט מזון (למשל, גרגר אורז אחד לאדם). בתחילה המהלך נותן להם יתרון. הם אף מפתחים יכולת לחשוב במשותף בקבוצות של מאות, כשהם זעירים, אך וונגוט לוקח את הרעיון לקיצוניות טרגית: המיניאטוריזציה נמשכת עד שהסינים נהיים קטנים ברמה מיקרוסקופית, בגודל של חיידקים, ואז הם הופכים למעשה למגיפה ביולוגית.
שאר העולם מתחיל לשאוף אותם בטעות באוויר, מה שגורם להתפרצות מגיפה קטלנית שממוטטת את הציוויליזציה המערבית. טוב, קורט וונגוט הוא באמת גדול. צריך לחזור ולקרוא אותו יותר. הספר תורגם לעברית. שמו "סלאפסטיק". אגב, גם סופר סיני בן זמננו כתב סיפור מדע בדיוני כזה, "עידן המיקרו" (מאת ליו צשין, 1998). זהו סיפור שמתמודד כך עם המשבר האקולוגי הגלובלי: פלג של בני אדם מחליט להקטין את עצמו לגודל של חיידקים באמצעות הנדסה גנטית, מתוך מטרה לצמצם למינימום את צריכת המשאבים.
בתחילה המיקרו-בני אדם חיים לצד המאקרו (בני האדם הרגילים), אך בהמשך פורצת מלחמת אזרחים בין הזעירים לענקים. היתרון של המוקטנים מכריע. חייליהם הזעירים פולשים לגוף של אויביהם (דרך העיניים ומערכת הדם) ומשתלטים גם על מערכות המחשוב שלהם מבלי להתגלות. בעקבות ניצחונם, המיקרו־אנושות הופכת ליורשת של האנושות על פני כדור הארץ, ומשגשגת בעולם שאחרי המלחמה בזכות העובדה שהם דורשים רק חלקיק מהמשאבים הדרושים לקיום בני אדם רגילים.
לפני שנקטין את היהודים לרמה של חיידקים שמשתלטים על העולם, מה שאנחנו ממילא בעיני אנשים רבים בעולם, נעזוב את כל הפתרונות האלה כדי שלא יאשפזו גם אותנו ליד השר. רגע, אבל אם אי אפשר להקטין בני אדם, בכל זאת אפשר לעשות משהו כדי להפחית לפחות את הצפיפות בכבישים וכדי להכפיל את מספר מקומות החניה: אפשר להקטין את המכוניות!
זה לא מדע בדיוני. לא צריך בשביל זה כלום. רק דבר אחד: לייבא אותן לארץ ולהוריד כל מכס וכל מס עליהן כך שגם מחירן יהיה זעיר. ידוע שיש מכונית ושמה סמארט לשני נוסעים. אורכה 2.7 מטר, בערך. כחצי מאורך מכונית מקובלת. אני לא קונה מכוניות גרמניות, ולכן היא לא בשבילי, אבל גם בלי המנהגים שלי, סמארט עולה הרבה מאוד כסף. 100 אלף שקל בערך. משומשת בת תשע שנים תעלה כ־50 אלף שקל. אולי לכן יש רק מעטות כמוה בארץ, ובשנה שעברה נמכרו פחות מעשר. אנא, בטלו את המיסים עליה, זכרו שהיא מקטינה כמעט בחצי את העומס בכבישים, ומגדילה פי שניים את מקומות החניה.
אבל בואו ניגש לפתרונות האמיתיים. אם יתירו מכוניות קטנטנות באמת וגם יוותרו על המיסים עליהן ואפילו יסבסדו אותן - או אז יהיה טוב יותר בכבישים. יש מכונית בריטית פעוטה ושמה 50P. אורכה רק 1.37 מטר. מכוניות כאלה מותירות מקום חניה מרווח מאוד לאחרים. יש מכונית בשם רנו טוויזי: 2.31 מטר אורך. או סיטרואן אמי: 2.41 מטר, זאת אומרת שכל שלוש מכוניות חונות כאלה מפנות 6 מטר בערך לחניה של אחרים.
שלושים מכוניות כאלה בעיר מפנות כמעט 60 מטר לחניה של מכוניות רגילות, ויש עוד. קראתי שיש ביפן סוג מיוחד של מכוניות קטנות כאלה, שנקראות קֵיי קָאר, שהמס עליהן מוקטן וגם הביטוח. יש להם אפילו מיקרו־מיניוואן וטנדרים ננסיים. הקטנת בני אדם איננה אפשרית, הקטנת מכוניות ובעיקר הקטנת מיסים על מכוניות קטנות - אפשריות.
התרעות פיקוד העורף