קטאר היא לא מדינה “מורכבת”. היא מדינה שמארחת, מממנת ומייצאת טרור. היא מספקת לחמאס גב דיפלומטי, לוגיסטי ותקשורתי, כולל הפעלת ערוץ אל-ג’זירה – אך זהו רק קצה הקרחון. כפי שחשף המכון לחקר אנטישמיות ומדיניות גלובאלית (ISGAP), קטאר, התורמת הגדולה ביותר לאקדמיה באמריקה, השקיעה מאות מיליארדי דולרים באוניברסיטאות אמריקאיות מובילות בשלושת העשורים האחרונים – תרומות ענק שברובן אינן שקופות לציבור, ושהפכו מוסדות להשכלה גבוהה לזירות חדירה אידיאולוגית אנטי-ישראלית, אנטי-יהודית ואנטי-מערבית.
סטודנטים יהודים מותקפים, סגל אקדמי מכשיר את המתקפות, נשיאי אוניברסיטאות מכילים, מרצים שמביעים תמיכה בישראל מודרים – והשנאה גולשת לרחובות, לבתי הכנסת, למקומות העבודה ולתקשורת.
התנועה למאבק באנטישמיות (CAM) פרסמה לאחרונה כי בשנת 2024 דווחו 6,326 תקריות אנטישמיות, שהן כ-17 מתקפות נגד יהודים ביום. מתוכם, 40 אחוז מהתקריות המדווחות התרחשו בארצות הברית. מאז שבעה באוקטובר יהודים בכל העולם מסירים כיפות, מסתירים מגן דוד, נמנעים מללכת לאירועים יהודיים – לא מתוך זהירות אלא מפחד. מאז עליית הנאצים לשלטון לא הייתה תקופה מסוכנת כזו ליהודים במערב. אבל זה לא קרה במקרה. זו אינה סערת רגשות. זו אסטרטגיה.
מה שאנחנו רואים מאז שבעה באוקטובר הוא לא “גל אנטישמיות” – זו מערכת אנטישמית גלובלית עם תשתית מימון, מסרים, בריתות והשפעה. בדיוק כפי שטרוריסטים הוזנו כלכלית ואידיאולוגית כדי לרצוח ולשרוף יהודים בעוטף עזה, כך גם זרועות ההשפעה של אותה אידיאולוגיה פועלות בלונדון, פריז, ניו יורק וטורונטו.
הכתובת הייתה על הקיר – ואנחנו רואים אותה נחרטת שוב ושוב בדם. שורדי השואה מגיעים מדי שנה למצעד החיים כדי להזכיר לצעירים מה קורה כששותקים ומהן ההשלכות של שנאה שמתעלמים ממנה או מכילים אותה. ההיסטוריה לימדה – וההווה מזהיר.
התרעות פיקוד העורף