ביום ראשון השבוע ביטלתי נסיעת עיתונאים מתוכננת לאיחוד האירופי. התעצבתי שכך נאלצתי לעשות, אך החיים עצמם מכתיבים לפעמים את הלו"ז. אסע בהזדמנות הבאה, החלטתי עם עצמי. מקום מרתק, משפיע, מרכז של החלטות.
אך מה שקרץ לי במיוחד בנסיעה הספציפית הזו, מעבר להיכרות פנים אל פנים עם אחד המקומות המשפיעים ביותר באירופה, היה הליין־אפ המסקרן שהציגו בפניי המארגנים. התרשמתי שלא היה מדובר פה במשלחת רגילה של עיתונאים ישראלים שמגיעים לסייר, אלא העובדה שלטעמי התוכנית הזיעה ממאמץ לשכנע בנוגע ליחס האיחוד האירופי אל מול ישראל. מוזר, חשבתי לעצמי. יש משהו שקרה בינינו לבין האיחוד האירופי שפספסתי?
ובכן, במקרה או שלא, כשמשלחת העיתונאים הישראלית נחתה שם ביום שלישי, האיחוד האירופי החליט לבחון מחדש את הסכם האסוציאציה בינו לבין ישראל, לנוכח העובדה הפשוטה שמדינת ישראל מגינה על עצמה מול אויבים שמשקיעים את חייהם העלובים בלהשמיד אותה. במילים דיפלומטיות מלוקקות נגדנו קוראים לזה "פעילות ישראל בעזה והסירוב להכניס מזון וסיוע הומניטרי".
כמה אפשר עם הצביעות של האיחוד האירופי? כמה? אלוהים ישמור, או במקרה הספציפי שלפנינו – ג'יזס. "הסיוע ההומניטרי" הזה הוא דלק למחבלים, ואנחנו? לוזרים של הסברה. סליחה, קוראים לזה היום "דיפלומטיה ציבורית", שלא הצלחנו עד כה לשכנע את העולם בעובדה הפשוטה הזו.
בחינת ההסכם מצד האיחוד האירופי, בצעד חסר תקדים, מערערת את היחסים בינינו לבין שותף הסחר הגדול שלנו. סחר הדדי של קרוב ל־50 מיליארד יורו בשנה. הסכם "שמיים פתוחים" לטיסות, לחילופי סטודנטים, תוכנית שיתופי הפעולה המחקריים "הורייזון" וכל פן של שיתוף פעולה בין ישראל לבין האיחוד האירופי.
זה מסוג הרגעים שבהם הפרו־פלסטינים מנצחים אותנו בחוץ, רגעים מעוררי מחשבה לגבי כמה הצהרות חסרות אחריות מסוג זה תרמו לאירוע. עוד אירוע שייתכן שיתפתח למשבר כלכלי אדיר ויוביל למשבר דיפלומטי חריף. איזה ארגון צבוע הוא האיחוד האירופי, וכמה הרס עצמי יש למנהיגים מטעם עצמם בתוכנו.
המדרגות של באזל
השיר של קרן פלס (שבתמורה כל מיני קולגות ונשמות טובות עשו לה את המוות) בביצוע של יובל, המדרגות המרהיבות שעליהן עלתה שם בבאזל - סיפרו סיפור. של מדינה אחת שאין כמותה בעולם, של זמרת אדירה עם אישיות ענקית. הפרו־פלסטינים צעקו בוז, שייחנקו. היה מי שניסה להתפרץ, הוא נחסם. ויובל שלנו, מטפסת במדרגות של הרצל שם בבאזל. גבירותיי ורבותיי, ככה נראית ווינרית.
לא הייתה פה תחזית לניצחון. אפילו לא לשלישייה הראשונה. אבל מה שקרה הוא לא פחות ממדהים. כי עם כל הכבוד לאומנות כמובן, כל מדינה חושבת על כיסוי התחת של עצמה מול מדינות אחרות. דיפלומטיה ציבורית, שוב שלום לך. רק אזרבייג'ן הייתה אמיצה מספיק להעניק לישראל את הדוז פואה המתבקש.
ים? בריכה? גורדון!
השבוע מרדתי ולקחתי בוקר לעצמי. זמן חופשי של שלוש שעות, בין שש לתשע, שבהן הייתי צריכה לקבל החלטה רצינית בנוגע לחיי. אז איפה אני מנקה את הראש – בים או בבריכה? כאישה שמקדשת פשרות ודוגלת במציאת שביל הזהב, דהרתי לבריכת גורדון בתל אביב, בריכה מהממת עם מי ים. הרגשתי שהבאתי הברקה.
בהתרגשות מוגזמת, לא הפסקתי להעיר חצי עולם ולסמס שאני בחופשת בוקר ולא זמינה, לצלם תמונות שלא יהיה בהן שימוש ולהטריף את בית הקפה במקום להקדים בפתיחה, כי אני מהמעצבנים עם הדרישות: הפוך, גדול, כוס זכוכית, חלב שקדים, על בסיס מים, רותח. אה, בין לבין גם שחיתי, ובסיום נפרדתי מ־120 שקל בחניון, מסתבר. קיץ נעים לאוהבי הים ולחובבי הבריכה. נקווה שקרני השמש של העונה החמה יביאו לנו את האור, בכל המובנים.
התרעות פיקוד העורף