נשיא סוריה מתמודד עם שלושה תרחישים פוטנציאליים שנושאים משמעויות והשלכות מרחיקות לכת. השלכות אלה יכולות להיות החל מהמשך הסטטוס קוו הנוכחי, המאופיין כ"לא שלום ולא מלחמה", הנובע בעיקר מהחרפת הכאוס הביטחוני והמשבר הפוליטי־כלכלי בסוריה (זאת, בין השאר, על רקע נסיגת כוחות צבא ארה"ב, התחזקות מאבקי הכוח בין שלל הכוחות המורדים, הרחבת פעילותה של ישראל ב"אזור החיץ" והגברת תקיפותיה על מתקנים צבאיים ברחבי המדינה) ועד להצטרפותה המלאה או המוגבלת של דמשק להסכמי אברהם, אם במסגרת כינון נורמליזציה ויחסים בילטרליים ישירים עם ישראל, ואם במסגרת אזורית רחבה יותר.
כל זאת, לרבות האופציה לחתימה על הסכם שלום פורמלי ביניהן בתום תהליך של משא ומתן ממושך בהובלת ארה"ב וטורקיה ולצד תיווכן של מדינות ערב, ובהן איחוד האמירויות וסעודיה - שחקניות מפתח הדוחפות כל אחת בדרכה וממניעיה שלה לבניית אמון ודיאלוג בין הצדדים, להשגת יציבות ביטחונית ומניעת אסקלציה צבאית באזור. אלה מהלכים שמסייעים בעיצובו מחדש של המרחב הגיאופוליטי־כלכלי, הסורי והמזרח־תיכוני.
בנוסף, מבחינת המשטר הסורי, שנודע עד כה במחויבותו לסנטימנט הפלסטיני ובתמיכה בחיזבאללה ובפלגים של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפועלים בסוריה במסגרת המאבק המזוין בישראל – מדובר במהפך דרמטי. זהו שינוי אסטרטגי ותפיסתי עמוק, שמהווה חלק ממומנטום עצום שנוצר לאחרונה בסוריה ובכלל בעולם הערבי ושצפוי להקרין על הדינמיקה ברחבי המזרח התיכון.
יתרה מכך, בעקבות פגישתו ההיסטורית של אל־ג'ולאני עם הנשיא טראמפ לפני כשבועיים בריאד, שהובילה כאמור להסרת הסנקציות מסוריה (לראשונה מאז 2019), מדובר בנקודת אל־חזור. הנפת דגל ארה"ב בבית השגריר בדמשק לאחר נתק של 13 שנים וביטול סיווגה של סוריה כ"מדינה תומכת טרור" – נועדו להדגיש זאת ולהעצים את הלחצים הכבדים שמופעלים עליו. צעדים דפלומטיים אלה, שמהווים אינדיקציה לרצינות כוונותיה של וושינגטון לחדש את היחסים עם דמשק, דוחפים ביתר שאת את צמרת ההנהגה הסורית לגלות פתיחות ונכונות לעלות על רכבת הנורמליזציה.
שינוי המרחב הביטחוני
עם זאת, התבוננות מקרוב מראה כי כיול מחדש של מדיניות החוץ הסורית ואימוץ גישה פרגמטית כלפי ישראל, אינם גחמה מקרית. הם משקפים גמישות פוליטית מוגברת ומהווים תוצר של "ריאל פוליטיק" מובהק הנובע משילוב בין שלל אתגרים ביטחוניים, לחצים ותמריצים פוליטיים וכלכליים שונים. בראייה סורית אסטרטגית, כינון דיאלוג קונסטרוקטיבי ויצירת מסגרת חדשה ליחסים עם ישראל - מקטינים את העוינות ביניהן ועשויים להפחית את הסיכון לעימות צבאי חזיתי לאורך הגבול.
הגעה להבנות משותפות בנושאים מהותיים הנוגעים בעיקר לתחומי פעילותה של ישראל בדרום סוריה ו"יחסיה המיוחדים" עם הדרוזים המתגוררים באזור, כוללת יתרונות נוספים. היא נועדה לקדם שיתופי פעולה תוך הגברת הסיוע מצד ארה"ב בהקמת מנגנוני ביטחון אזוריים שיובילו, בין השאר, להוצאת טרוריסטים פלסטינים משטחה וחיזוק מאבקה המחודש בלוחמי דאע"ש. אלה יתרמו ליציבות הפנימית במדינה, וכן לשיפור יחסיה עם שכנותיה ועם שאר מדינות האזור לרבות טורקיה, סעודיה ואיחוד האמירויות, שיובילו בתורן לכינון הסכמים כלכליים וביטחוניים חדשים.
בנוסף, הגברת המעורבות האמריקאית עשויה לאזן את השפעתה הגוברת של אנקרה בענייניה של סוריה, וכן להוות משקל נגד להשפעה האיראנית והרוסית במדינה - ובכך לסייע לה לשמור על עצמאותה המדינית.
דיבידנדים אסטרטגיים וכלכליים
אם לא די בכך, הרי שבראייה גיאופוליטית רחבה, הסרת הסנקציות האמריקאיות וחידוש היחסים עם ארה"ב משפרים כבר עתה את מעמדה ותדמיתה של סוריה בזירה הבינלאומית. הם מחלצים אותה מבידוד ושהות תחת ההגמוניה האיראנית ומעניקים לממשלה החדשה והעומד בראשה יוקרה ולגיטימציה בעיני העולם הערבי־מוסלמי.
בתוך כך, נרמול היחסים עם ישראל – חרף הביקורת הכבדה מבית ומחוץ – עשוי להשפיע באופן משמעותי על היחסים הדיפלומטיים, הקשרים הכלכליים והסכמי הסחר והאנרגיה עם מדינות האזור ושאר העולם. היינו, "לפתוח דלתות" לשווקים בינלאומיים, הסכמים ושיתופי פעולה חדשים שיובילו למסחר פורץ גבולות, לפיתוח אזורי תעשייה משותפים ולזרם של השקעות זרות בסוריה וכן בישראל. זאת, בעיקר מצד סעודיה ואיחוד האמירויות שרואות בדמשק שותפה פוטנציאלית לשיקום כלכלי וליציבות הביטחונית האזורית.
זאת ועוד - הזרמת הון זר לסוריה צפויה להקל משמעותית את מצוקתה הכלכלית (כגון, אינפלציה שהגיעה ליותר מ־100%, מחסור חמור במשאבים כשיותר מ־70% מאוכלוסיית המדינה נמצאת מתחת לקו העוני) וכן לסייע בשיקום התשתיות במדינה, לרבות בנייה מחדש של ערים ומוסדות ממשל שנהרסו עד היסוד במהלך מלחמת האזרחים.
בנוסף, פתיחת השוק הסורי להשקעות מצד נסיכויות המפרץ, עשויה להאיץ את הסחר ביניהן שיוביל להתאוששותה הכלכלית ואף יתרום לשיפור הסחר האזורי. השקעות בפיתוח והקמה מחדש של תשתיות האנרגיה (לרבות שדות ומתקני נפט וגז טבעי), ומערכות התחבורה והסחר בסוריה – הצפויות להגיע לכ־400 מיליארד דולר כפי שעולה מהערכות של האו"ם – נושאות דיבידנדים כלכליים ואסטרטגיים ארוכי טווח, גם מבחינתה של ישראל.
התבוננות מקרוב על השפעתם המצרפית של התרחישים לעיל מראה כי פרט לצמצום המתיחות בין המדינות, נרמול היחסים ביניהן עשוי להקטין את הוצאותיהן הביטחוניות ולהפנות משאבים לפיתוח כלכלי אזורי. כמו כן, הצלחת הנורמליזציה והשתלבותה של סוריה בהסכמי אברהם עשויות להוביל לחתימה על הסכמים עם מדינות נוספות ברחבי המזרח התיכון ומחוצה לו שיתרמו ליציבות האזורית, לחיזוק הקשרים האזוריים לקירוב בין העמים ולשיפור תדמיתה הבינלאומית של ישראל.
אף שמהלך זה אינו מתיימר לפתור את מצוקתה הכלכלית־דמוגרפית של סוריה, והסכם שלום בין דמשק וירושלים אינו צפוי לפתור את הסוגיה הפלסטינית או את העימות של ישראל נגד איראן - השגת הבנות בין הצדדים היא מהלך קריטי כשלעצמו.
התרעות פיקוד העורף