קשה להצביע על נקודת הזמן המדויקת שבה זה קרה, אבל מתישהו לאורך הדרך הפסקנו להיות ענייניים. אפילו עכשיו, בעיצומה של מלחמה אמיתית ומוצהרת עם איראן, עם אזעקות בלילות לבנים ופגיעות חסרות תקדים בעורף, חלק גדול מאיתנו מתקשים עם זה. אז אולי כדאי לבסס כמה אמיתות ולשים אותן על השולחן, בלי קשר לפוזיציה. ענייניות נטו.
באותה נשימה, קשה מאוד להבין את מי שמתקשה להריע לכוחותינו המדהימים. מתברר שמבצע הביפרים היה רק הקדימון, וכוחות הביטחון של ישראל הם מכונה משומנת שיודעת לעבוד ולהגיע להישגים שאף אחד בעולם לא יודע להגיע אליהם. זה כולל את התכנון המדוקדק של כל צמרת הצבא, שיש מי שנוטה לכנות אותה "הגנרלים", וזה כולל, כמובן, גם את התחכום והתעוזה הבלתי נתפסים של המוסד.
חבל ללכלך את האמיתות האלו עם אזכורים נרגנים שאינם באמת רלוונטיים. מי שקשה לו לפרגן להישגים הבלתי נתפסים של חיל האוויר רק משום שטייסים יצאו נגד המהפכה המשפטית, בוודאי שאינו מקדם את טובת ישראל. טייסינו הם פטריוטים מקצוענים, שמגיעה להם הערצה לא רק כאן, אלא בכל העולם.
האם יש צורך לסייג שהיה אפשר לצאת למבצע הזה בעיתוי אחר, אולי אפילו מוצלח יותר? לא, כי גם העיתוי הנוכחי היה נכון. גם אם ארה"ב לא תצטרף לתקיפות הצבאיות, חזרתה של איראן לשולחן המו"מ מהמקום הנוכחי תניב הסכם גרעין אחר לגמרי, וזה עוד לפני שדיברנו על מעמדה המשופר של ישראל בשכונה. בקיצור, נכון לעכשיו הרווחנו מכל הכיוונים. למה שהפוזיציות יהרסו לנו את זה? עדיף להיות ענייניים.
רב התחבורה הראשי
מטריד לראות עיתונאים ומשפיענים שנסחפים בטירוף עם הנרטיב שלהם. חלקם לא מסוגלים לפרגן להחלטה, וחלקם טוענים שאם המבצע הצליח – זה אומר שהכל מושלם. במציאות העניינית המבצע מוצלח, וגם פיקוד העורף מתפקד למופת. אבל מאחורי האופוריה יש עוד דברים. חשוב שנראה אותם.
ליותר מרבע מהישראלים אין גישה למרחב מוגן, ומסביבנו התארגנויות אזרחיות לסייע לחיילים ולמפונים, כאילו 7 באוקטובר מעולם לא קרה. 20 חודשים עברו מאז האסון, ולא נראה שהתאפסנו על עצמנו עם ניהול המדינה.
גם בזירת ההסברה אנחנו מקרטעים. כרגע הסיקור העולמי על מה שקורה באיראן הוא בהחלט סביר, במיוחד בהשוואה לעזה, אבל אין לדעת מתי זה יתהפך עלינו. הרי אנחנו ממשיכים לייבש את מערך ההסברה הלאומי במקום להפוך אותו לחוד החנית במלחמת התודעה.
איך ייתכן שאותנו מחרימים, אבל אין תנועה עולמית של אקטיביסטים שדורשים להחרים חברות שחשודות בקשר לטרור האיראני? בסוף, הכל עניין של מסגור ושל תודעה. זה חלק אינטגרלי מכל לחימה. אז אם אנחנו רוצים להיות ענייניים, אין ברירה אלא להודות שהמון לקחים הכרחיים טרם הופקו. ועדיין, המבצע היה מזהיר, וההחלטה לצאת אליו הייתה מעולה. נסו להגיד את שני הדברים האלו יחד. מבטיחה לכם שזה לא כל כך נורא.
עזה והחטופים עדיין כאן
בנרטיב אחד יש ממשלה שתמיד צודקת, ובנרטיב אחר היא תמיד טועה. אבל אין אמת בשום נרטיב. זה משחק די מטומטם של התנצחות, בעוד האמת נמצאת ביכולת להיות ענייני.
הרי כל מה שהדיר שינה מעינינו עד לפני שבוע, עדיין נמצא שם. 53 חטופים נמצאים בעזה, 20 מהם חיים, אלוהים יודע באיזה מצב, ומשפחותיהם מרוסקות. משבר גיוס החרדים לא באמת נפתר, וגם לא ייפתר כל עוד נציגיהם מצליחים להכשיר השתמטות, בעודם משתתפים בהחלטות קריטיות על ביטחון המדינה.
הסידור המושחת הזה לא יוכל להימשך, והוא לא ייעלם בגלל התקיפה המוצלחת באיראן. ישראל טובעת בבעיות שהממשלה הקיצונית שלנו אינה מסוגלת לפתור, בטח שלא עם החומר האנושי שמהווה את שלל שריה. אז איך מתקדמים מכאן?
הדבר הקשה הוא שכל הדברים האלו קורים במקביל. לכן הם מייצרים דילמה. כיהודים, אנחנו אמורים להיות אלופי הדילמות. כל המורשת ההיסטורית שלנו בנויה מהן. רק שבעידן הנרטיבים אין דילמות. הפוזיציות לא מאפשרות מורכבות. אבל כדי שנוכל להתקדם ולשגשג, ולא רק בהיבטים הצבאיים, אנחנו חייבים להחזיר לעצמנו את המסוגלות הבסיסית להיות ענייניים.
התרעות פיקוד העורף