ההודעה נסמכת, לפי דוברות משרד התקשורת, על צו חדש של הצנזור הצבאי הראשי. הצו עצמו אינו כולל דרישה לאישור מראש של השידור או של מיקומו. לא ברור מתי הוא צפוי להיכנס לתוקף. היועצת המשפטית לממשלה, שהופתעה מצעדם של שני השרים, דורשת מהם הסברים ומבקשת לקבל התייחסות לתשתית העובדתית והמשפטית שעליה הסתמכו, בנוסף לפירוט עבודת המטה שנעשתה בנושא. במקום להשיב תשובה עניינית, קרעי ובן גביר בחרו להתגולל על היועצת המשפטית ולהאשים אותה שהיא פועלת “לסכל את מאמצי הממשלה, עד כדי פגיעה בביטחון המדינה”.
על פי חוק יסוד חופש העיסוק, חוק זכויות האדם והאמנות הבינלאומיות שעליהן חתומה מדינת ישראל, כל מגבלה על עיתונות, ובמיוחד על כלי תקשורת זרים, חייבת להיתמך בחוק מפורש. הצנזור הצבאי פועל בהתאם לתקנות ההגנה לשעת חירום מימי המנדט הבריטי (1945), והוא מוסמך למנוע פרסום מידע ביטחוני רגיש. אך גם הסמכות הזו מוגבלת ומותנית.
המהלך של קרעי ובן גביר מהווה גם מסר פוליטי ברור: העיתונאים הזרים נתפסים בעיניהם כאיום על הביטחון הלאומי. הקו שמפריד בין אכיפת הביטחון ובין פגיעה בחופש העיתונות דק מאוד. אם ייושמו האיומים, וכתבים ייאלצו לקבל אישור מראש על שידורים, תהיה זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שבה מוטלת מגבלה כה כוללת על עיתונות זרה. השאלות הן כיצד תגיב המערכת המשפטית בישראל אם תוגש עתירה בנושא, ואם בג”ץ יידרש לאזן בין ביטחון המדינה ובין חופש הביטוי והעיתונות.
התרעות פיקוד העורף