את ההמלצה הזו לא כתב מרק צל, ראש השלוחה הרפובליקנית בישראל. את ההמלצה על טראמפ לקבלת פרס נובל לשלום הגישה בסוף השבוע שעבר ממשלת פקיסטן, בעקבות הצלחתו לבלום סכסוך קשה בקשמיר בין הודו לפקיסטן, שהלך והידרדר לאיומים גרעיניים.
עוצמתה של ארה"ב, ערכיה הדמוקרטיים ועצם העובדה שהעולם כולו נושא אליה עיניים מציבים אותה, לעיתים שלא בטובתה, בתפקיד מנהיגת העולם.
זו פוזיציה הקוסמת מאוד לנשיאים, ופחות לציבור הבוחרים המצפה מנשיאו שיתמקד יותר במצוקות בוחריו מאשר במצוקות זרים ורחוקים, ושמיסיו יושקעו בעניי אמריקה ולא בגופים דוגמת האו"ם ומוסדותיו, שבניגוד למטרתם המוצהרת, שהיא תיקון עולם, עוסקים בעיקר בהנצחת קלקוליו.
התנהלות מזהירה
אלא שתשבחותיהם נשמעו עדיין כמצוות אנשים מלומדה, כשהם מקפידים להצמיד את האשראי לנתניהו על ההחלטה ההיסטורית שקיבל, שנמצאת בקונצנזוס לאומי רחב, למידת אחריותו למחדל ערב שמחת תורה, השנויה במחלוקת עמוקה.
ההבדל היחידי בין היריבים לשונאים הוא שהיריבים מקפידים לציין שנתניהו זכאי לשבחים לא רק בגין ההחלטה לתקוף באיראן, אלא לא פחות בשל מאבקו רב־השנים לשמר את הגרעין האיראני בראש סדר היום הלאומי והבינלאומי.
הפרדוקס הוא שתשבחות מתנגדי נתניהו הפכו לגורפות יותר, נלהבות יותר ובלתי מסויגות דווקא כשמדובר היה בפעולתה של ארה"ב ולא בפעולת צה"ל, שהוא האחראי לה ישירות ובלעדית.
אפילו גדולי שונאיו מעלים על נס את התנהלותו המזהירה מול נשיא ארה"ב וממשלו, שהובילו את ארה"ב לפעולה צבאית מתואמת ומשותפת עם צה"ל, שמשמעותה היא בונוס מדיני מרחיק לכת הרבה מעבר להסרת האיום הקיומי שריחף על ישראל.
מוקד העניינים
היה זה עזר ויצמן שהקים שלד פלדה לקיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי. החזון שהגה, תכנן וביצע היה לקחת את חיל האוויר ולהפכו מכוח עזר ציורי בתש"ח, לחוד החנית של צה"ל, המרסק את ביצורי האויב וסולל את הדרך לניצחון במלחמה.
למי ששכח, ב־1967 נפתחה המלחמה בהשמדת חילות האוויר של מצרים, סוריה, ירדן ועיראק. כאשר לישראל לא היה ולו מטוס אחד מתוצרת ארה"ב. לבד ממטוסי הקו הראשון, המיראז'ים, השתמש חיל האוויר במקבץ טלאים מופלא של מיסטרים, ווטורים, מיסטר 4, סופר־מיסטרים, ואפילו מטוסי האימון פוגה מגיסטר וגם ספיטפייטר שחור אחד.
במכת הפתיחה הוחרבו למעלה מ־20 מסלולי המראה, והושמדו מאות מטוסים ובהם עשרות מטוסי קרב מסוג מיג 21. העליונות האווירית סייעה לחמש האוגדות המיתולוגיות להגיע לתעלת סואץ ב־96 שעות, לשחרר את יהודה ושומרון, לאחד את ירושלים, לשחרר את הכותל המערבי ולעלות על רמת הגולן.
חמש שנים הכין עייזר ויצמן את שלוש השעות של מבצע מוקד. מודל רדף מודל. עיקר הופרד מטפל, הברקה תכנונית רדפה הברקה תכנונית. הפוגות נשאו חימושים שנקשרו לכנפיים באלתורים, אשר הזכירו את השלכת הפצצות בטכניקות הפרימיטיביות של ארבעת המסרשמיטים שעצרו את הצבא המצרי בגשר עד הלום במלחמת העצמאות.
בעקבות האמברגו הצרפתי וקליטתם המוצלחת של הסקייהוקים, נפרד עם ישראל מהמיראז'ים אהוביו, לטובת הפנטומים שהושבחו ושבו והושבחו בתעשייה האווירית המשגשגת, מה שיצר אינטרס בתעשיית המטוסים האמריקאית לעבוד עם ישראל, כך שישראל קיבלה, כשהפנטום הזדקן, את מטוסי F15 ,F16 ו־F35 - שעם ישראל פגש שוב לאחר 58 שנה בשעתם היפה ביותר: מבצע עם כלביא, שבפי בני דור ששת הימים ייקרא מבצע מוקד 2.
הטעויות של צ'רצ'יל ובוש
מאז ומתמיד לא הייתה לי חיבה יתרה למילה "עכשיו". זוהי מילה שמתקשרת אצלי עם מחלה אוטואימונית, כשהתאים המתגייסים לכאורה למשימת ההגנה על הגוף משיגים את התוצאה ההפוכה: פוגעים בו ומחלישים אותו ב"הגנתם" עליו, עד טיפת דמו האחרונה.
לאחר מלחמת ששת הימים קמה תנועת "שלום עכשיו", שרק גרמה להאמרת מחירו ולהרחקתו. בימינו אלה שלטי "עכשיו", מקשים את לב חמאס. כשכל שלט "עכשיו" מרחיק אותנו מהיעד של השבת החטופים.
במישורים אחרים מדובר, לכאורה, בתיאור זמן תמים. אלא שגם הוא איכשהו מלחיץ ומזיק. כזה הוא גם הרעיון לנצל את הפופולריות הגואה של ראש הממשלה לבחירות בזק. קשה לי להאמין כי נתניהו מתכוון להקדיש את החודשים הקרובים למערכת בחירות. לדעתי הוא ינצל את המומנטום שיצר ליוזמה מדינית שתשנה את פני המזרח התיכון יחד עם הנשיא טראמפ.
הוא לא יחזור על טעותו של משה דיין, שהודיע כי הוא מחכה לטלפון מהערבים, טעות שהולידה את ועידת חרטום של הליגה הערבית ובה שלושת הלאווים: לא שלום, לא מו"מ, לא הכרה בישראל.
צ'רצ'יל סמך על תהילת העולם שבה זכה בתום המלחמה בחודש מאי 1945, ואפשר למנהיג מפלגת הלייבור לנהל מערכת בחירות במעמד צד אחד, שהמסר שלה: צ'רצ'יל טוב למלחמה – קלמנט אטלי מתאים לימי קטנות.
צ'רצ'יל זלזל ביריבו ועסק בבלימת ההשתלטות של ברית המועצות על מזרח אירופה, מה שהוביל להפתעה הפוליטית הגדולה בכל הזמנים, וכתוצאה מכך לקריסת האימפריה הבריטית ולהפיכת בריטניה למעצמה מהדרג השני.
התרעות פיקוד העורף