קשה לדמיין רגע מכריע יותר בתולדות המין האנושי על אף שזו הפעם השלישית שאנו עושים זאת. בעבר היו אסונות טבע שהכחידו יצורים חיים מעל פני האדמה ולא ניתן היה למנוע דבר. אבל בימים אלה הצילה מדינת ישראל את האנושות. נכון, זו צריכה להיות הצלה מתמשכת משום שהמלאכה לא תמה והשנאה אותה יונקים אויבנו עם חלב אימם לא הסתיימה – שנאה כלפי כל מי שלא חולק אתם את דתם ואמונתם.
יש אנטישמיות, וודאי, אבל זה לא העיקר אצל מי שלא יכול אפילו להגן על עצמו. יתכן שהמהלך הנפשי הוא הפוך - השנאה העמוקה אצל קבוצות קטנות ליהודים ובעיקר לישראל מתפתחת מפני שישראל מזכירה לאירופאים שאירופה הגדולה לא מסוגלת להגן על עצמה - כמו ענק חסר שרירים.
יש האומרים שאנו העם הנבחר. אני לא אוהב זאת. משום שזה אומר שנולדנו שונים ומיוחדים ולזה אינני מסכים. עלינו לעבוד קשה גם משום שזו הדרך היחידה להגיע להישגים וגם משום שזה גורלנו. יהודי שחושב שאנו העם הנבחר לעניות דעתי לוקה בהתנשאות שיכולה לעורר שדים בעולמם הנפשי של אנשים חסרי ביטחון. גוי שחושב שאנו העם הנבחר יתכן שמסתיר בקרבו גם קנאה. הנפש האנושית יכולה בנקל לדלג בין קיצוניות אחת לשנייה – העם הנבחר ואנטישמיות. לעיתים אפילו אלה שני צדדים של אותו המטבע.
לכל מקום שאליו מגיעים ישראלים הם צריכים להיות גאים – הצלנו את העולם וזו לא קלישאה אלא עובדה. אם הייתי נפגש עם אזרח העולם שמאשים אותנו ברצח עם הייתי שואל אותו שאלה אחת פשוטה ולא מעניק לו את התשובה - חשוב שיחשוב לבד, כך המסקנה עוברת תהליך עמוק יותר של הפנמה: אם רוצח היה עומד בפתח ביתו עם נשק ויש לו דרך להתגונן מה היה עושה? שיחשוב רגע. מה לא ברור פה?! ואם מספר אנשים היו ניצבים בפתח ביתו האם היה מנסה לברר מי מהם הוא הרוצח האמיתי והמסוכן או שהיה מנסה להילחם ולהציל את נפשו ונפש בני משפחתו? ואם אנשים תמימים היו נפגעים האם זו הייתה אחריותו?
אנו דנים באנשים ואומות שלא מסוגלות לדאוג לעצמם וזקוקות שהאחר יציל אותם ובאופן טבעי מתקשות להודות בכך. הם ירצו שישראל תתנהג כמותם – תרדם ולא תזכיר להם את הנטיות האובדניות שלהם. תובנות אלה מודחקות אל עמקי הלא מודע הקולקטיבי של המערב - שישראל הצילה את העולם וכדי לא להודות בכך מאשימים אותה ברצח עם.
התרעות פיקוד העורף