בהובלתו של יחצ"ן העל נתניהו: ישראל כבר הפכה לכוכב נוסף בדגל ארה"ב

וכן. אנחנו גם כבר בדרך לאובדן העצמאות הכלכלית ואת המחיר (הפעם בכיס) נשלם כולנו. אין המדובר רק בביטול הסכם הסיוע הביטחוני בהיקף 3.8 מיליארד דולר לשנה העומד על הפרק. ההסכם מגיע ממילא לסיומו ב-2028 ועכשיו בוא נראה כיצד נתניהו מגשים את חלומו להתנתק מהסיוע.

מלחמת המכסים של טרמפ תגיע בשבוע הבא (ה-9 ליולי) לקו סיום זמני. נתניהו, מצויד בהישגי המלחמה באיראן, טס ביום שני הקרוב לארה"ב כדי להציג לאמריקאים את התכנית לשיפור מאזן הסחר. ההסכם המפוקפק שגובשו בסיועו של יועצו פרופ' אבי שמחון יבוא על חשבוננו. הוא יביא לייקור עלויות הייבוא של מוצרי מזון, ובעיקר חיטה. מחירם יהיה גבוה בעשרות אחוזים ממחירם כיום. אם היבוא לא יסובסד אנחנו בדרך לייקור מחירי הלחם ודברי המאפה.

שר החקלאות אבי דיכטר ושר הכלכלה ניר ברקת טוענים שההסכם יציל את ענפי החקלאות ויגן על התוצרת החקלאית. גם אם זה נכון, את המחיר נשלם כולנו בהתייקרות מוצרי הצריכה. כל זה קורה בשבועות שבהן מחירי הייבוא דווקא אמורים היו לרדת. הדולר לעומת השקל חווה התרסקות מפוארת ממחיר שיא של 3.65 שקלים לדולר ערב המלחמה עם איראן לרמה של 3.36 שקל לדולר כיום.

היינו מצפים שבעקבות כך יבואנים כמו דיפלומט, שסטוביץ' האחרים יבשרו בראש חוצות על הוזלת מחירי מוצרי חשמל מכוניות ומוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה. אפשר לשכוח מזה כי אף אחד לא יתנדב להוריד מחיר כשלא מכריחים אותם. אבל תירוצים כמו קנינו את המלאי הנוכחי בדולר גבוה ובינתיים לא נהנו מהירידה, הפגיעה בשרשרת האספקה עקב איומי החות'ים (מזמן לא הזכרנו אותם) ומחירי מוצרי החשמל ממילא נמוכים - לא חסרים.

אבל בואו נראה מה שקורה שהמצב הפוך. רק השבוע הודיעו שורה של יצרני מזון כמו קבוצת שטראוס, טמפו, יוניליוור, סוגת ואחרים על העלאת מחירי בגלל התייקרות מחירי הגלם בעולם. זה קורה בעיצומו של הדולר המתרסק והיורו הנחלש. אלמלא זאת המציאות, היינו בטוחים שזו בדיחה תפלה אבל היא על חשבוננו. בממשלה מחרישים, ממשיכים שלא לספור אותנו והזלזול בנו גבוה מתמיד.

במקום שבצלאל סמוטריץ' יזעיק את ראשי החברות הגדולות, יטיח את ראשיהם וידרוש הקפאת מחירים מידית, הוא עסוק בעתיד ההתיישבות בעזה. במקום שנתניהו יכנס את קבינט יוקר המחייה המושבת חודשים ארוכים לישיבה, לפחות לפרוטוקול, הוא עסוק במופעי פירוטכניקה של קניית פלאפל בראשון לציון תוך שליפת 50 שקלים משומשים ממערכת הבחירות הקודמת.

שרי הליכוד נטפלים רק לדברים פופוליסטיים מאזור הנוחות שלהם כמו המערכת הבנקאית וריבית בנק ישראל. זה אינו מצריך מהם שום מאמץ אינטלקטואלי. לאן נעלמו שרים "חברתיים" שמדברים גבוהה גבוהה על ייצוג הפריפריה כמו דודי אמסלם, מירי רגב או אפילו יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביתן? תאתרו אותם בטברנות ביוון, בהונגריה, בבאקו או בגיאורגיה באחת "הוועידות" שאינן אלא כסות למסעות הפינוקים.