המבחן הראשון שעשוי לחולל שינוי הוא שחרור כל חטופי המנהרות וכל אסירי הכלא בישראל, תמורת הפסקת לחימה. וממש לא חשוב אם היא תארך חודשיים או שלושה. השכל הישר אומר שכל אדם וחברה שעברו ימים של פחדים וחששות, רוצים לחזור לרגיעה ולשקט נפשי, כולל מתנחלים וביביסטים. תן להם חמש דקות של שקט, הם ירצו עשר – וכך הלאה וכך הלאה, עד שיבינו עד כמה מלחמה היא עניין נורא גם כשהיא נכפית עליך, ומטופשת כשהיא נגררת מעבר לאילוצים הראשונים לצרכים פוליטיים.
או כמו הבהרת שאלת האחריות לאירועי הטבח בעוטף, שעומדת בחלל האוויר ולא נענית עקב ה"מלחמה". או כמו שיח ציבורי על תפקוד הממשלה בימי חירום, כולל טיפול במפוני העוטף והצפון ונפגעי המלחמה בכלל. או הצורך בוועדת חקירה ממלכתית. או התבהרות עומק הקיטוב בתוך מדינת ישראל, כאשר כבר בהפסקת האש יחל המאבק על זהות המדינה. או לאמוד ולהיבהל מעומק הפער שנפער ביחסי ישראל והעולם, ובין מדינת ישראל לחלק גדול מיהודי העולם.
פי הסוס
זה יהיה נתניהו ברקיע היהלומים מפזר נצנצים בטרמולו מתפעם ובסגנון של אנחנו כפסע לקראת עתיד מזהיר. רמז מפי הסוס של גורם בכיר: "בדרך להסכמי אברהם עם מדינות ערב נוספות". כאילו לא ברור שמדינות היעד של הסכמי אברהם מצהירות וחוזרות ומצהירות שאברהם אבינו המשותף לא יגיע לשום מקום ללא אחותנו הפלסטינית. וכאילו לא ברור שבסיום כל מצגת גרנדיוזית ממתין פלסטיני שסבלנותו האינסופית חושלה בתורים של הפועלים שיוצאים לעבודתם בגדה ובהתגודדות בנקודות חלוקת הסיוע ההומניטרי ברצועה.
"הרחבת הסכמי אברהם זה דבר נפלא", חרץ סמוטריץ' בנאומו, "אבל אם מדובר בעטיפה נוצצת לאיום קיומי בדמות חלוקת הארץ, מסירת שטחים לאויב והקמת מדינת טרור פלסטינית, אז לא, תודה, אדוני ראש הממשלה", המשיך נציג הפורעים בגדה, "שיהיה ברור שאין לך מנדט. גם לא ברמז או מס שפתיים. אם יש מדינות שרוצות שלום תמורת שלום – אהלן וסהלן. אם הן רוצות מדינה פלסטינית – שישכחו מזה, לא יקרה". מאחר שאנחנו בעונת בחירות, בן גביר מחרה מחזיק אחריו ושניהם מאיימים להפיל את הממשלה גם בגלל השתלטות חמאס על הכנסת הסיוע ההומניטרי.
לא מוכן לקפיצה
בחזרה לכאוס בעזה, בגדה ובישראל: בשלוחה הקטארית בלשכת נתניהו מבינים שהאפקט המיידי של הפסקת הלחימה באיראן הוא הפניית זרקור שיחשוף את דשדוש הדמים חסר התועלת הביטחונית שממשלת בן גביר וסמוטריץ' מתעקשת עליו בגדה וברצועה.
צה"ל, השב"כ וחיל האוויר, בפקודת הקבינט הביטחוני, מסייעים בגדה בציד מחבלים, ותוך כדי כך משאירים שובל קטלני של בלתי מעורבים. כל תהילת פעלולי חיל האוויר באיראן מתגמדת מול פעילות חיל האוויר בעזה ובגדה, שם מתחוללת במקביל מלחמה באויב מבית.
מתנחלים חמושים הכו חיילים וחנקו אותם, יידו אבנים ופנצ'רו את הרכבים הצה"ליים. המג"ד שנפגע בעימותים סיפר שהמתנחלים מבעירים את השטח, כי זה מה שהוא רואה במו עיניו. בתים ומכוניות בוערים. כשהוא מאובזר בעזרים טקטיים מכף רגל ועד ראש ומחבלים על הכוונת, הוא לא רואה את כוונותיהם של מי שמשגרים את המתנחלים הפורעים. כוונות שנתמכות במדיניות הממשלה, ושעלולות להבעיר את המזרח התיכון ובינתיים לטרפד כל הסדר עם כל מדינה ערבית.
זהו פרצוף היאנוס של ביבי. מצד אחד, תומך בקוזקים של רבני ההתנחלויות שפוגעים בחיילי צה"ל וטייסיו, ומצד שני - הוא נוסע לטראמפ בשליחות שלום ומפזר מוץ הטעיה בדרכו לאי סדר מזרח־תיכוני חדש. השאלה היא אם בפעם הראשונה בתולדות חייו הפוליטיים העקמומיים מוכן נתניהו לעלות להר הקפיצה של מוחמד ולהמריא משם לניהול אמיתי של בעיות השעה.
התשובה היא לא, והמסקנה היא לא להרפות. ללחוץ ולתכנן ולהפיץ את בשורת הפלת הממשלה – שהיא־היא האיום הקיומי על מדינת ישראל ליברלית־דמוקרטית. כולם שם אצים רצים לנקר בבהילות כל פירור תהילה איראנית כדי לקושש אהדה אלקטורלית וכפרת עוונות. רובם ככולם שם יגיעו למשפט העם (הלוואי).
התרעות פיקוד העורף