ושלא יתקבל הרושם שאני מתנגד לעסקה לשחרור החטופים. היום חייבים לעשות זאת, אפילו במחיר ויתורים מרחיקי לכת. זו לא רק חובה מוסרית, כפי שנציגי צה”ל חוזרים ואומרים לנו במנטרה שחוקה. חובות מוסריות משתנות עם הזמן והמקום. זוהי חובה מוחלטת ועליונה. בראש סדר העדיפויות של המאבק הלאומי. אבל עלינו להסיק מסקנות לעתיד. לתקן את שגיאות העבר בעניין המחיר שאותו אנחנו משלמים למען שחרור חטופים.
אסור שנשקע באשליות. ייתכן שנצטרך לעשות בעתיד עסקאות נוספות לשחרור חטופים. השאלה היא באיזה מחיר. מנהיגות ישראל הוכיחה בעבר שהמחיר שאותו היא שילמה היה הפקרת ביטחון המדינה. עשו זאת רוב ראשי הממשלה. ב־1968, לאחר חטיפת מטוס "אל על" לאלג’יריה, הסכים לוי אשכול לשחרר 24 מחבלים תמורת 13 בני ערובה ישראלים. זו הייתה בהחלט עסקה “סבירה”. אך לאחר מכן נפרצו כל חומות ההיגיון, והפליאו מכולם אריק שרון ובנימין נתניהו.
חלק גדול מאסירי הטרור ששחררנו הם רוצחים. חלק מהם רצח מאות מתושבי המדינה, וחלק גדול מהם ישוב וירצח בעתיד. אנו יודעים זאת, ובכל זאת משחררים אותם. מדוע? רק מפני שאין אנו יודעים את מי הם ירצחו. כיום, ממש עכשיו, הצליחו השב”כ וצה”ל לחשוף תשתית חמאס בחברון. הם עצרו 60 מחבלים, חלקם הגדול אסירים ביטחוניים לשעבר. והנה מסתמן כי בעסקה העתידית נשחרר כאלף אסירים ביטחוניים וכ־100 אסירי עולם, תמורת שחרור עשרה חטופים שלנו. זהו ניצחון לחמאס.
חטיפת אזרחים מבתיהם והחזקתם בשבי הן פשע חמור בכל מדינה. העונש על כך הוא מאסר עולם, ובכמה מדינות הוא עונש מוות. אבל כשארגון טרור מבצע פשע זה, הוא הופך לאימפריה. מעצמות מנהלות איתו משא ומתן מכובד. מדינות מתווכות מחכות למוצא פיו. הוא זוכה ללגיטימציה. ואנחנו, בעסקאות הכושלות שעשינו, סייענו לכך.
משרד החוץ של ישראל היה צריך ליזום מזמן אמנה בינלאומית שתעסוק בדרך שבה מדינות צריכות להגיב לארגון טרור החוטף אזרחים שלהן ומחזיק בהם בשבי. נכון, זה לא היה פותר את הבעיה, אך זה היה שולל מארגוני הטרור את הלגיטימציה ומחייב מדינות רבות להטיל סנקציות עונשיות אישיות על חברים בארגון טרור.
כאמור, אני תומך ללא היסוס בעסקה הנוכחית לשחרור החטופים, במקום לנסות להמשיך בהשמדת חמאס ולהקריב חייהם של עשרות חיילי סדיר ומילואים. אבל נושא שחרור הטרוריסטים תמורת שחרור חטופים חייב לעבור אצלנו בחינה מעמיקה ומחודשת. אנו זקוקים לשינוי מדיניות. זה מחייב אותנו גם לגבש קריטריונים מידתיים ומחייבים – כמו אחד תמורת אחד, או אחד תמורת שניים. יש לנער מעלינו את כישלונות העבר, ולא לנהל עסקאות על פי מדד של לחץ ציבורי או גחמות של מנהיגים.
התרעות פיקוד העורף