סיפרנו לו בהרחבה ובהעמקה על דרכי פעילותנו לשילוב נשים בשירותי הדת, ועל הזדקקותנו לסעד מבג”ץ בדרישות רבות להבטחת זכויות נשים מול מועצת הרבנות הראשית, כמו בג”ץ אמונה להכשרת נשים כמשגיחות כשרות. תגובתו הספונטנית של סמוטריץ’ הייתה: “וואו, לא הבנתי. בכנות, הייתי בטוח שמה שמניע אתכן זה רצון להכניס ‘אצבע בעין’ לרבנות הראשית”.
פעילות זו, של השתלבות נשים בעולם שירותי הדת ובעולם ההלכה, אינה רק עניין של שוויון מגדרי (חשוב בפני עצמו), אלא נושא בעל חשיבות עמוקה לחוסן הרוחני והחברתי של הקהילות הדתיות ושל החברה כולה. ראשית, זהו מענה לצורך קהילתי ורוחני. קהילות דתיות מגוונות ומורכבות כוללות נשים רבות בעלות עולם רוחני עשיר, ידע תורני מעמיק ורצון לשרת את הציבור. כשתפקידי ההנהגה מוגבלים למגדר אחד בלבד, נוצר חוסר במענה.
שנית, העשרת השיח ההלכתי והרוחני. כניסת נשים לעולם הכתיבה התורנית, הרבנות והפסיקה אינה מאיימת על המסורת, אלא מעשירה אותה. נשים מביאות זווית ראייה שונה, ניסיון חיים ייחודי ושאלות שעשויות להעמיק את הדיון ההלכתי. לאורך הדורות, ההלכה התפתחה מתוך דיאלוג בין חכמים והתמודדות עם אתגרים.
שלישית, חיזוק הדמוקרטיה והשוויון המגדרי. בחברה מודרנית ודמוקרטית יש חשיבות עליונה לשוויון הזדמנויות בין המינים בכל תחומי החיים, כולל הנעשה במרחב הדתי. מניעת גישה מנשים לתפקידי הנהגה דתיים מסוימים עלולה לפגוע בתחושת השייכות וההשתייכות של נשים למוסדות הדת.
ורביעית, מענה לאתגרי הדור והעתיד. החברה הישראלית־יהודית נמצאת בתהליכי שינוי מתמידים. ההלכה, כשמה, תמיד השתנתה וניהלה דיאלוג עם המציאות. רבים מחפשים משמעות רוחנית וחיבור לזהותם, אך לעיתים מתקשים למצוא אותם במבנים דתיים מסורתיים שאינם נותנים מענה לצורכיהם ואינם תואמים את אורח חייהם. נשים בהנהגה דתית יכולות להיות גורם משמעותי ביצירת מודלים חדשניים ורלוונטיים של קהילתיות ורוחניות.
פסיקת בג"ץ אינה רק עניין של זכויות נשים, אלא מילוי צורך מהותי בחיזוק העולם היהודי־דתי ובהעשרתו. זהו צעד נוסף והכרחי לקראת עתיד שבו ההנהגה הרוחנית תהיה מגוונת יותר, רגישה יותר ורלוונטית יותר לכלל הציבור.
התרעות פיקוד העורף