זוהי פרשה הופכת קרביים. כזכור, מדובר ב"מבצע תודעה" שערכה לשכתו הרקובה והמרקיבה של נתניהו על הציבור הישראלי מיד לאחר רציחתם של ששת החטופים בידי חמאס. המטרה הייתה לעמעם את הזעם ולפזר את ההפגנות בטרם ייאספו, תוך "הוכחת" התזה שחמאס מעודד או משתמש לצרכיו במחאה הציבורית. לצורך זה השתמשו באותו מסמך שגנב אותו נגד מצה"ל. נתניהו ניסה למנף את זה אחר כך וטען שהמסמך היה צריך להגיע אליו. שופרותיו מינפו את זה הלאה עם תיאוריית הקונספירציה שהמסמך הוסתר ממנו.
במציאות, אין לזה כמובן שחר. המסמך לא עבר לנתניהו כמו מאות אלפי מסמכים אחרים שלא עוברים אליו. זה היה מסמך טיוטה, מדרג נמוך, אחריו נמשכה עבודת מטה עד שהושלמה, ורק התוצר הסופי שלה הועבר לראש הממשלה. כך או אחרת, למזכיר המודיעין של רה"מ נגישות לכל המסמכים דרך המאגר המיוחד וההרשאה שלו להיכנס לכל מקום ולדעת הכל.
הבעיה עם המסמך הייתה פשוטה: פרסומו עלול להסגיר מקור מודיעיני רב־חשיבות, להביא לאובדן המקור, לפגוע בחיי אדם, בחיילי צה"ל ובחטופים. תוכניתם לכאורה של אוריך ופלדשטיין להדליף את המסמך לתקשורת המקומית נכזבה, כי המסמך נפסל על ידי הצנזורה הצבאית. סיבות הפסילה: בדיוק מה שתואר כאן. שמירה על מקורות מודיעיניים בעלי חשיבות עליונה לחיי אדם.
חדירה קטארית
האם זה פלילי? אני לא יודע. אני כן יודע שכל מכונת הרעל התגייסה לקמפיין המוזר הזה נגד מצרים. לא היה חסר הרבה כדי שתפרוץ באמת מלחמה עם מצרים. אבל הקטארים היו מרוצים, וזה הכי חשוב. ההיבט הציבורי, האתי, המוסרי והערכי כאן לא יסולא בפז. כל מי שבילה כמה שנים במוסד או בשב"כ מבין שקטאר בעצם עשתה "גיוס" סוכנים בלשכת ראש הממשלה. השקיעה כסף, קנתה קמפיינים ומבצעי יח"צ, והשיגה לעצמה דריסת רגל אצל אנשים שיושבים בתוך האקווריום. באמת לא ייאמן.
טענתו של ש' (שדרגתו מקבילה לתא"ל) היא שמופעלים עליהם בחקירה אמצעים שאמורים להיות מופעלים בחקירת טרור, שמדובר במדרון חלקלק, שהקווים בין פעילות עסקית ידועה, מאושרת ונפוצה לבין עידוד טרור הם ברורים ואין שום סיכוי שמישהו כאן עבר עליהם. יש בטענות הללו ממש. בכירי מערכת הביטחון לשעבר נפלטים לאזרחות, ורבים מהם הופכים לאנשי עסקים. הם לא סוחרים בכותנה או בטרקטורים. הם סוחרים ומתווכים בתחומי העניין והמומחיות שלהם.
בהקשר הזה, יש כאן עולם רגיש מאוד: בכירי מוסד, שב"כ, אמ"ן וצה"ל לשעבר רבים כחול אשר על שפת הים משוטטים במפרץ ובמקומות אחרים, גם במדינות שלא מקיימות יחסים רשמיים עם ישראל, מוציאים ומביאים, מכניסים ומקבלים. הם ממשיכים להיות מחויבים למערכת הביטחון. לפעמים נעשה בהם שימוש. כל זה ידוע, מאושר ומקובל. אם תשאלו אותי, הגיע הזמן להסדיר את התחום האפור הזה ולסמן בו קווים אדומים ברורים. כל עוד זה לא נעשה, קשה לקבוע מסמרות גם באשר למקרה של קטארגייט.
בינתיים, שני הגיבורים הראשיים של החקירה נפגעים מאוד. החברה שלהם מוגבלת, על ש' נאסר לצאת מהארץ, הם לא יכולים להיות בקשר זה עם זה או עם לקוחותיהם, הם מוחזקים כחשודים או כעבריינים. יש להם, לפחות במקרה אחד, אם ניצולת שואה שמצבה מתדרדר בעקבות האירוע. הם מרגישים ש"שופכים את התינוק עם המים". הם מרגישים נבגדים. אולי בצדק. צריך להאמין ולקוות שהחקירה הזו, לפחות מבחינתם, תסתיים כמה שיותר מהר.
כי יש גם צד שני לדברים. והוא לא פחות רציני. חקירת קטארגייט לא התמקדה באלוף מרדכי או ב־ש', או בחברה שלהם, נובארד. היא החלה בלשכת ראש הממשלה, כשהתברר שבכירים בה מקבלים או קיבלו כסף מקטאר. ואכן, החקירה אישרה שאת הקשר בין איינהורן ואוריך לבין קטאר עשתה חברת נובארד עוד בטרם פרצה המלחמה, בזמן שנתניהו היה בכלל באופוזיציה, לצורך קמפיין הלבנה לקטאר לקראת המונדיאל, קמפיין במדינות אירופה, לא בישראל. עד כאן, הכל בסדר.
והכי חשוב: גם אם עד 7 באוקטובר הכל היה, לכאורה, בסדר גמור. האם אחרי 7 באוקטובר מישהו עצר, עשה חושבים, עשה חשבון נפש, דיווח בדיעבד? וכשמישהו הבין שיש כאן מסע הכפשה של אחת המתווכות, האם הוא נקט צעדים כדי למנוע אותו? האם האירועים האלה השפיעו על קידום העסקאות להשבת חטופים?
התרעות פיקוד העורף