יחידת להב 433 היא גוף מקצועי של המשטרה שעוסק בחקירות שוחד, שחיתות ופשיעה חמורה. כשחשוד, בין שאזרח פרטי ובין שחבר כנסת, מזומן לחקירה, אין זה נוהל חריג או “מסע רדיפה”, אלא פעולה שגרתית בהתאם למידע שהגיע לידי החוקרים. להב 433 אינה מחויבת למסור לנחקר, מראש, את פרטי החשד או את נושא החקירה. זו פרקטיקה מקובלת, שמטרתה למנוע תיאום גרסאות, שיבוש חקירה או העלמת ראיות.
הזימון של ח”כ מילביצקי אינו פוליטי, ואינו חריג. ישנם לא מעט מקרים שבהם חברי כנסת זומנו לחקירה בלי שידעו מראש במה מדובר, כולל חברי כנסת מהשמאל ומהמרכז, שרים ובכירים במערכת הביטחון. השימוש החוזר ונשנה במושג “רדיפה פוליטית” על ידי נבחרי ציבור, כשמדובר בהליך משפטי תקין, הוא לא רק שגוי, אלא מסוכן.
הוא שוחק את אמון הציבור ברשויות החוק. כשאיש ציבור בכיר, או גוף פוליטי בכיר, כמו מפלגה, מציגים את פעולתן של המשטרה, הפרקליטות או היועצת המשפטית לממשלה כ”פוליטית”, הם מאשימים למעשה את המדינה בהתנהלות אנטי־דמוקרטית בלי להציג ראיה שתתמוך בטענותיהם.
תוקפי היועצת המשפטית לממשלה בחרו לקשור את הזימון לחקירה למינויו המיועד של מילביצקי ליו”ר ועדת הכספים של הכנסת. אלא שאין עדות לכך שהחקירה קשורה במינוי, והעלאת החשד שיש כביכול קשר בין הדברים, עלולה לעורר תחושה שגויה שלפיה רשויות המדינה פועלות בכוונה לסיכול מינויים פוליטיים של אנשי ימין. זו האשמה חמורה מאוד כלפי שלטון החוק.
נבחר ציבור אינו מעל החוק. בגלל כוחו, מעמדו וחסינותו, עליו לשמש דוגמה בכיבוד סמכויות המדינה. לא ייתכן שבכל פעם שחבר כנסת מזומן לחקירה או לבדיקה, הוא או גורמים פוליטיים התומכים בו יאשימו את רשויות החוק ב”רדיפה פוליטית”. זו אינה הגנה על הדמוקרטיה, זו הכפשה של כללי המשחק.
הטענה שמערכת המשפט “רודפת את הימין” מתעלמת מהעובדה שבישראל נחקרו ונשפטו אישים שונים, גם בכירים, מכל קצות הקשת הפוליטית. האם כולם נרדפים? האם כל תיק פלילי הוא קנוניה? מובן שלא. יש להבדיל בין חילוקי דעות פוליטיים ובין אכיפת החוק לגופו של עניין.
התרעות פיקוד העורף