אנחנו טובים ב״להזדעזע”, הרבה פחות בעבודה סיזיפית, עקבית, רצינית ומקצועית שתיתן לישראל קורטוב של ההבנה בעיני העולם. צריך כבר להבין, בזירה הבינלאומית אנחנו נכשלים והולכים, כפי שלא קרה מעולם, אבל הסרטונים הללו, הם בלבד לא יעשו את השינוי המבוקש, קרי: יסבו את דעת הקהל מתמונות הרעב של תושבי עזה מעל האדמה לבין החטופים הישראלים שנמצאים מתחתיה.
בשביל זה צריך לעבוד ולעבוד קשה
ראשית את התמונות והסרטונים האלה, חייבים לדחוף בכוח לכל במת תקשורת אפשרית, עכשיו. עכשיו. צריך להניע את מנועי משרד החוץ, את ידידי ישראל השונים וכמובן קהילות וארגונים יהודיים כדי לסייע במשימה המיידית ולתת לתמונות הללו חשיפה מירבית. יתרה מזו, אם התקשורת תהסס או תגלה איטיות, כפי שכבר קורה, אפשר לריב איתה ולגנות אותה ומה לא, אבל טובה לא תצמח מכך. אתם מכירים את המשל על השומר והענבים. אז מה אנחנו רוצים, לריב עם השומר או לאכול את הענבים?
ואפשר גם אחרת, כיוון אחר, מותר לפרסם אותם בתשלום. עמוד ב״ניו יורק טיימס״, ב״וושינגטון פוסט״ או ב״טיימס״ הלונדוני, עולה הרבה, כך גם סרטונים ברשתות חדשות או במות תקשורת בינלאומיות. צריך כסף. אבל בקרב ההסברה שלנו השקענו כל כך מעט עד כה, שמותר לנו עתה להשקיע והרבה, כי הנזקים כבר לא נמדדים בכסף, הם אינם חלופיים לכסף. בואו נוותר על פצצה אחת ממטוס בדרכו לעזה ונקצה את עלותו להסברה, אפשר כמובן יותר.
צריך לחשוב כבר ״מחוץ לקופסא״.יש מספיק כשרונות בשירות הציבורי וכמובן מחוצה לו שמוכנים להתגייס, אם יבקשו מהם ואם תפסיקו לבדוק בציציותיהם, במקרה הזה ציציות בהשאלה, ולשאול איפה ומה הם עשו עד 7.10 ואחר כך ואולי גם לתפוס אותם מצטלמים ב״קפלן״.
תנו ליצירתיות ויוזמה הישראליות לעבוד ותראו. יתכן שהם יסרבו, ותצטרכו לשכנע אותם, וכאן אולי המקום גם לחשוב על תכנית כוללת ולא רק ״הסברתית״. גם לקולות האלה כדאי להאזין. הם לא נובעים משנאת ישראל, הם באים מאהבת ישראל ומן הרצון לסייע, מבית ומחוץ.
היד הזאת אמורה לכוון מתוך משרד ראש הממשלה, כך על פי חוק וכך גם ראוי. אבל אם, אבל אם היד הזאת תישאר אדישה, על המגזר האזרחי להיכנס לפעולה. אפשר להציג את כל ההסתייגויות שבעולם, ויש כאלה, אך כפי שהמחאה האזרחית התייצבה בתחילת המלחמה ופעלה במקום שהממשלה נכשלה לחלוטין, אפשר גם עתה. אם נתגייס, יהיה זה לא למען ממשלה זו או אחרת, אלא למען המדינה, למדינה הזו, שלנו, שהרי אנחנו כבר רואים וקוראים את הסימנים המוקדמים, את כולנו יגרשו בקרוב מנמלי ים ומשדות תעופה, ממסעדות ומקונצרטים ברחבי העולם. ינתקו אותנו מקשרי מחקר ויבודדו אותנו בכנסים ובאירועים בינלאומיים, ואנחנו לא רוצים. פשוט לא.
אז הממשלה מוזמנת לפעול, וגם יכולה, אבל אם תוותר, או תיכשל, זה הזמן שלנו, הישראלים, להיכנס לחלל הזה ולעשות את כל שביכולתנו. אנחנו לא נלחמים ״עבורם״, אנחנו נלחמים עבור כולנו. את החשבון נגיש בסוף.
התרעות פיקוד העורף