הסיוטים, הפלאשבקים והייאוש: הפציעה השקופה שמובילה את הלומי הקרב לקצה

הלם קרב הוא פציעה שקופה – בלתי נראית, אך כואבת ומסוכנת לא פחות. טיפול מהיר ותמיכה נכונה יכולים להציל חיים ולהחזיר תקווה ללוחמים שנפגעו בנפשם

רפי קרסו צילום: ללא
פוסט טראומה
פוסט טראומה | צילום: אינגאימג'

הפציעה של הלומי הקרב היא שקופה. אם איבדת יד או רגל במלחמה - זה נראה לעיני כל. אם הנפש שלך נפצעה - הפציעה שקופה. כלפי חוץ נדמה שאם לא רואים עליך פגיעה חיצונית, משמע, אתה בריא. אבל זה ממש לא כך.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ובתשעת החודשים שלאחריה, גויסתי מתוקף תפקידי כרופא וטיפלתי בהלומי קרב. הייתי עד לכאב ולמצוקה העצומים של החיילים.

לא תמיד הטראומה נותנת מיד את אותותיה. חייל עשוי לחוות אותה בזמן המלחמה, אם כטראומה מכוננת אחת ואם כרצף של חוויות טראומטיות הפוצעות אט־אט את הנפש. ברוב המקרים יכול חייל להמשיך לתפקד למרות החוויות הקשות שהוא חווה, מעין תפקוד על אוטומט, ורק אחרי זמן מה, בחלוף השלב החריף, הוא מסוגל בקצב שלו להתחיל לעכל את מה שהדחיק תוך כדי הטראומה. לעיתים זה עלול להגיע אפילו לאחר מספר שנים, בעקבות אירוע שלא בהכרח קשור ישירות אליו. זה השלב שבו הוא נכנס לפוסט־טראומה, וצריך לחיות עם עצמו, וזה קשה.

הסיוטים, החלומות, הריחות הגורמים להצפה של כל מה ששוכן בתת־מודע שלו; קפיצות לא־רצוניות מכל רחש, רעש או מגע; הדעת מוסחת מכל גירוי; חרדה ואי־שקט. כל התסמינים האלה, שאופייניים להלומי הקרב, מקשים על החשיבה והריכוז ומביאים לשינויים במצב הרוח, לדיכאון, לירידה בתפקוד, ולעיתים להתקפי זעם והתפרצויות.

הנורא מכל הוא התחושה שמלווה את האדם הפגוע, שאיש לא מבין אותך. חוסר היכולת של האדם לחיות בתנאים האלה עלול להביא אותו לבריחה לסמים, לאלכוהול, ולפעמים למחשבות אובדניות. לעיתים הסובל מרגיש שאין תקווה. אין אור בקצה המנהרה, איש לא מבין אותו, ומאין יבוא עזרו? והמצוקה הנפשית האמיתית והקשה מביאה למסקנה שלא ניתן להמשיך עוד בחיים האלה.

המצב מחריף כאשר יש פלאשבקים שבהם האדם חווה מחדש את הטראומה שוב ושוב והחוויה היא קשה ואינטנסיבית. פלאשבקים עלולים להופיע גם בזמן ערות וגם בחלומות, והטראומה היא כאן ועכשיו, מלווה בריחות, טעמים, תחושות גוף, לחץ נפשי וגופני ועלולה להימשך זמן רב. וזה רק קצה-קצהו של הקרחון.

בספרות קיימים מחקרים רבים ממלחמות שונות באזורים שונים בעולם. כולם תומכים בקשר שבין הפרעת דחק פוסט־טראומטית והתאבדות. לכן חשוב כל כך להאמין, לאבחן ולטפל כמה שיותר מהר על מנת לתת תקווה לחיים טובים ורגילים. טיפול ותקווה הם כוח המאפשר חזרה והתגברות חלקית על הצלקות בנפש.

מי שלא היה שם, לא יכול להבין, אבל חייב להאמין. לכן חשוב שמשרד הביטחון יקצה משאבים לאלה שנפגעו עמוק כל כך במלחמתם על הגנת המדינה.

תגיות:
רפי קרסו
/
פוסט טראומה
/
הלומי קרב
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף