ואז כולם יצאו מהתמונה, זמנית. ביקשו ממני להביא הצעות מחיר. זגול אפילו נתן לי היתר לזרוק פסולת שרופה: כיסאות, תריסים, שולחנות, וילונות, מצעים, צנרת מים וחשמל, מה לא. חצי קונטיינר פיניתי לכביש.
חשבתי לעצמי על הבאסה בהתעסקות הזאת, אפילו לפני השיפוץ, ואז גילתי שהבויילר התפוצץ, המזגן נשרף ועוד ועוד, והבנתי שהסיוט לא נגמר. אבל סיוט הנזקים היה קטן לעומת מה שחיכה לי אתמול. הטלפון צלצל. "שלום יוני, זה עדי פיבר, סוכן הביטוח שלך. עצרנו הכל", הוא אמר לי. "כחלון הכיר בשריפה בכרמל כפעולת איבה, ולכן הכל עובר למס רכוש. דבר איתם, ואם לא יעזרו לך - חזור אלי. אני לא בורח לשום מקום", אמר.
נזכרתי שלמס רכוש הודעתי למחרת השריפה, באמצעות המוקד העירוני. שישה ימים אחרי, אף אחד אפילו לא התקשר. אבל יש לי קצת קשרים, והגעתי לנציג מס רכוש. רוני קוראים לו. הוא התעצבן שהגעתי לנייד שלו, אבל ניסה לעזור לי. אלא שהייתי כל כך עצבני, שזה לא עבד. במיוחד כשאמר לי כי הם צריכים לשלוח שמאי.
"מה שמאי?" אמרתי, "חצי מהבית כבר זרקתי". הפניתי אותו לזגול שמאים, והוא זרק לי את המשפט הבא: "זגול לא בפול שלנו". בקיצור, הבנתי שאני בברוך.
בפועל, בא שר האוצר כחלון, ומיטיב עם אלה שאין להם ביטוח. מצד שני, הוא פוגע באלה שיש להם ביטוח. כי מס רכוש, ואת זה כולם יודעים - זה ביורוקרטיה, שאותה הרגשתי היטב אתמול. האמת? לא בא לי לשמוע מהם כלום.
מילא, אלה שאין להם ביטוח מתברברים בין פקידי האוצר ומס רכוש, באמת מסכנים. אבל אני, שכבר 30 שנה קונה פוליסה ממיטב כספי, למה אני צריך להתמודד עם הסיוט הזה? עכשיו לך תוכיח שבכלל היה לך חלון, וילון או מזגן. סיוט, תאמינו לי.
התרעות פיקוד העורף