הילריון בן באשיר קפוצ'י נולד ב־1922 בחלב שבסוריה למשפחה ערבית. בגיל ההתבגרות אימץ לעצמו שם איטלקי, קפוצ'י, והצטרף לכנסייה כדי לקבל הסמכה של כומר. ב־1965 מונה לארכיבישוף והגיע לישראל. הוא לא הסתיר את התנגדותו לקיומה של מדינת ישראל והידק את קשריו עם ראשי אש"ף שישבו אז בלבנון ובירדן, עובדה שלא נעלמה מעיני מערכת הביטחון של ישראל.
במאי 1974 התגלו ליד ארמון הנציב בירושלים שלושה טילי קטיושה, שהיו מכוונים למרכז ירושלים. יום קודם לכן גילה השב"כ מטען חבלה שהורכב משלוש פצצות בזוקה, מה שהדליק במערכת הביטחון נורות אזהרה על כוונות לבצע בירושלים פיגועים המוניים באמצעות אמצעי לחימה שלא נראו עד אז בזירה. ואומנם כעבור ימים אחדים בלבד נעצרו שלושה אחים תושבי מזרח ירושלים, שהודו בשורה של פיגועים בירושלים, בתוכם רצח נהג מונית והצבת הקטיושות בארמון הנציב.
בחקירת שלושת המחבלים התברר שהם קיבלו את אמצעי הלחימה בכנסייה היוונית־קתולית בבית חנינא. בעקבות זאת הפעיל השב"כ אמצעיים מודיעיניים מתוחכמים כדי להתחקות אחר נתיב הברחת אמצעי הלחימה. התברר שעל נתיב ההברחה יש טביעת אצבעות של הארכיבישוף קפוצ'י. הכומר הסורר היה זה זמן על כוונת השב"כ לא רק בגלל עמדותיו הידועות בנוגע לישראל, אלא גם בגלל חיי ההוללות שניהל, אף שהיה האישיות הקתולית הערבית הבכירה ביותר בירושלים.
ב־8 באוגוסט 1974, כשהכומר היה במעקב צמוד של אנשי השב"כ, הוא נעצר בכניסה לירושלים, וברכבו התגלו ארבעה רובי קלצ'ניקוב, אקדחים, חבילות חומרי נפץ, נפצים חשמליים, רימונים ושלושה טילי קטיושה.
בחקירתו דרש קפוצ'י לשחרר אותו בשל החסינות הדיפלומטית שלו, אבל כשהובא לבית המשפט לא הסתיר את שנאתו לישראל. הוא נידון ל־12 שנות מאסר. בשנת 1977 הופעל על ישראל לחץ כבד של האפיפיור פאולוס השישי לשחרר את קפוצ'י עקב מצב בריאותו. ב־5 בנובמבר 1977, כשלוש שנים לאחר שהחל לרצות את עונשו, שוחרר קפוצ'י, לאחר שהנשיא אפרים קציר העניק לו חנינה. מהכלא הישראלי הגיע לאיטליה, שם החל לנהל פעילות אנטי־ישראלית. עד ימים אלה נותר קפוצ'י בן ה־94 שונא ישראל מובהק וגיבור פלסטיני.
נראה שח"כ גטאס היה צריך לפחות להתייעץ עם קפוצ'י לפני שהסתכן בהברחת טלפונים ניידים למחבלים. גם קפוצ'י השלה את עצמו שהשב"כ לא רואה ולא יודע על כל צעד ושעל שלו, בשעה שאנשי שב"כ תיעדו את מעשיו וידעו עם מי הוא נפגש בלבנון ובירדן.
התרעות פיקוד העורף