הוא היה קצין בכיר שעשה את דרכו למרכז הרפואי הדסה בירושלים ופגע באמצעות רכבו הצבאי ברוכב אופניים. לחוקרי המשטרה סיפר שעקיצת דבורה בעינו גרמה לו לסטות מנתיב הנסיעה. מששמע מפי הרופאים שרוכב האופניים כנראה לא ישרוד את הפגיעה, הוא שם קץ לחייו והחליט להוריש לאיש שבו פגע את כל רכושו.
הוא שימש שלישו של ראש המטה הכללי של ההגנה ומילא תפקיד דומה גם תחת ישראל גלילי ויצחק שדה. הקשר בינו לבין ראש הממשלה נוצר באקראי, כשראש הממשלה עבר להתגורר בתל אביב. כשההגנה החליטה להפקיד על ראש הממשלה משמר, מי שעמד בראש יחידת האבטחה היה אותו קצין. בהמשך שימש שלישו הצבאי של ראש הממשלה והתמנה למזכירו הצבאי.
במכתב שהותיר אחריו לחבריו הוא ביקש את סליחתו של הרוכב, ואת סליחתם של בני משפחתו. אלא שהפצוע התאושש מהפציעה וסירב לקבל את דמי הירושה. ממיטת חוליו ביקש הפצוע סליחה מראש הממשלה על כך שבגלל פציעתו החליט הקצין לשים קץ לחייו. הקצין, שהתאבד ביריית אקדח ברקתו, שלח מכתב לראש הממשלה לפני מעשהו וכתב: "אין ספק שהמעשה שאני עומד לעשות הוא מעשה חולשה, סלח לי על חולשתי". גופתו התגלתה על ידי קצין הביטחון של המשרד, שנשלח לחפש אותו בביתו. גם ידידו הקרוב, שהפך בהמשך לאחד מנשיאי ישראל, הוזעק למקום. לימים יקרא לבנו הצעיר על שמו של הקצין.
התאבדותו הייתה מכה קשה עבור ראש הממשלה, שראה בו שותף סוד במשך שנים. מחשש לשלומו של ראש הממשלה, תחילה הוסתרה ממנו ההתאבדות. העיתונים באותה תקופה נרתמו למשימת ההסתרה והדפיסו מהדורה מיוחדת שבה לא הוזכר מותו הטרגי. מי שלבסוף בישר לו על כך היה משה דיין. שבועיים אחרי מותו כיבד ראש הממשלה את זכרו של מזכירו הצבאי ועמד דום לזכרו על דוכן הנואמים בכנסת. המשורר נתן אלתרמן כתב לזכרו שיר במסגרת הטור השבועי בעיתון "דבר".
פתרון החידה הקודמת:
התרעות פיקוד העורף