אני: סירי, כתבי לי סדרה ישראלית ליום שישי בערב.
סירי: תרצה משהו מקורי, חכם ואינטליגנטי כמו “קופה ראשית", שעולה השבוע?
אני: בדיוק להפך!
סירי: בבקשה, שם הסדרה: “למה מה קרה?".

שתי משפחות נפגשות לארוחת ערב. אבא: “רק אל תדברי על ה..." (אב המשפחה לוחש לאשתו, ובדיוק באותו רגע הבת שלהם מיכל צועקת): “שמעתם שלאבא שלי יש אין אונות?" (הלם בחדר. שתיקה בקרב שתי המשפחות). הילד החכמולוג של המשפחה השנייה: “לא הבנתי, אז יש לו אונות או אין לו אונות? חחח". אמו משתיקה אותו: “די, חמודי, גם ככה נעשה פה לא נעים, בלי קשר למצב שלו, לך לחדר שלך".
האם: “מיכלי, למה את עושה בושות לאבא?", מיכלי: “למה בושות? אפילו את אמרת לאבא אתמול שאין במה להתבייש, אבל כן אפשר להתייבש".
האם: “מיכלי!!!" (צחוקים מוקלטים).

סבתא: “יעקב, יש לי משחה נהדרת בדיוק למצב הזה. היא מורכבת משתי טיפות לימון, ציפורן, כפית פסיפלורה וג'ארה של חוואייג'. אתה מורח את זה, אתה יודע איפה, ותוך 24 שעות אתה קינג קונג. תשאל את סבא".
קלוז־אפ על סבא: “מישהו קרא לי?".

ערב שבת. הארוחה. האב: “ערב טוב, משפחה אהובה, התכנסנו כאן עם כל הסטריאוטיפים של משפחה ישראלית: הבן החייל שרק רוצה לגמור מהר את הארוחה ולצאת עם חברים שלו, האם הקוטרית, הסבא הסנילי, כמות ילדים מוגזמת שעושים את עצמם עסוקים, ואורחת שהצטרפה במיוחד, כי לידה כולנו נראים נלעגים אבל מאוחדים, וכל מה שאנחנו מסוגלים לעשות זה להכין אוכל, לאכול אוכל, לדבר על אוכל, ולהתפזר רעבים אחרי האוכל, כי לא היה מספיק אוכל".

דפיקה בדלת. האמא: “יוסי?? מה אתה עושה פה?? אני בהלם!" (נשארת עם פה פעור ועיניים פקוחות).
יוסי: “כן, הפרצוף שלך די מסגיר את אלמנט ההפתעה".
(האמא למצלמה, תוך שהיא עושה כביסה, כי היא אמא): “יוסי הוא מוועד ההורים של הגן של איתמר".
יוסי: “תראי, עברתי על קלטות של טקסי סיום השנה של הגן, ושמתי לב שנאום התודה שלך משנה שעברה וזה של השנה הם אותו נאום!".
האמא: “יוסי, אתה
בטוח שבגלל זה באת? כי רמת האמינות של המוטיבציה שלך מזכירה לי הבטחות וואטסאפ של שי אביטל".
יוסי: (מסתכל על האמא בהלם).
האמא: (מסתכלת על יוסי בהלם).
איתמר הילד: “אמא, מה זה המשחה הזאת שהייתה על השולחן? חריפה קצת, אבל טעימה".
אמא: “אני לא מאמינה! זה התכשיר נגד האין אונות של אבא!".
מיכל: “למה תמיד הכל אצלכם נגד?".
(צחוקים מוקלטים. כולם בהלם, שדומה להלם מהסצינות הקודמות).

באוטו. אחרי הארוחה. אמא: “מה זה, היא שכחה לבשל או שאכלנו ולא שמתי לב?".
(צחוקים מוקלטים)
אבא: “תגידי, למה אין לנו עוד נושא שיחה חוץ מאוכל ותלונות?".
אמא: “אתה טועה, מאמי, אצלנו אלה לא תלונות, זה גידג'דורים, כי זה שישי בערב, חייבים להיות כמה שיותר בגובה העיניים".
אבא: “אה, זה היה גובה העיניים עד עכשיו?".
אמא: “טוב, מאמי, אני הולכת לישון מוקדם, אני עייפה מתה".
אבא: “ממה? יום שישי היום...".
אמא: “אתה יודע מה זה חצי שעה של טקסט רדוד ומשחק מוגזם? מזל שמחר שבת".
אבא: “אני בהלם".
אמא: “וואי, גם אני. תמיד". 

סירי, כתבי לי סדרה ישראלית ליום שישי בערב

בסדרה הזו ישנם כל הסטריאוטיפים של משפחה ישראלית: האם הקוטרית, הסבא הסנילי, כמות הילדים המוגזמת, הבן החייל והשיחות האינסופיות על אוכל