לפני כמה שבועות הזמינו אותי להשתתף בחוויה אקסטרימית ספורטיבית, שמטרתה הייתה העצמה נשית. אני מיד אומרת כן כשמזמינים אותי לאירועים כאלו. לא כי אני חושבת שאני איזו אושיה משפיענית גדולה, אלא משום שהמסע שלי בחיים היה כל כך פתלתל ולא מובן מאליו, שאני תמיד שמחה לתפוס בכל הזדמנות מיקרופון ולספר לכל הילדות הלא מקובלות שחושבות שהן לוזריות שיום יבואו וגם להן יהיו המון חברים והן יצליחו להגשים חלומות, גם אם זה נראה להן בלתי אפשרי.
אם כבר לנוע, אז עדיף להתקדם למקום שלא היית בו
קפואה על מתקן הטיפוס, בלי יכולת לזוז, אני מנסה לגרש את הפחדים ששוב מפריעים לי להתקדם. למדתי להתייחס לחוסר היכולת שלי קצת יותר בסלחנות. זה לא אומר שלא אנסה שוב לצעוד במקום הכי מפחיד שלי
התרעות פיקוד העורף