ר' היה מפקד צוות בסיירת מטכ"ל ולוחם באגף המבצעים וראש המטה של השירות. הוא מתמודד מול י', שהתחיל כאיש שטח, הפך לרכז והגיע לתפקיד ראש מרחב דרום וסגן ראש השירות. שני המתמודדים ראויים. ראש הממשלה יחליט מי ראוי יותר.
אנשי השירות נמנעים מחשיפה לתקשורת, אבל י' קיבל רשות ממנהליו בשנת 2014 להופיע בתוכנית "עובדה", של אילנה דיין. הדברים שסיפר בתוכנית עוררו מהומה. הוא גילה שהשב"כ צפה וידע על ההכנות של חמאס למלחמה, וכי מה שהשב"כ ידע נמסר לצבא.
המשטרה הפיצה בימים האחרונים סרטון חדש ברשתות החברתיות, לצורך חשיפת מערכת בשם "מאתר", ובו היא מדגימה כיצד היא יכולה לאתר בתוך שניות אחדות את מיקומו של כל מי שמחזיק ברשותו טלפון סלולרי.
בסרטון נשמע קולו של אזרח שמתקשר למוקד ומבקש את עזרת המשטרה לסייע לו למצוא את דרכו, לאחר שלטענתו ה"ווייז" בלבל אותו, הוא איבד את הדרך ואינו יודע היכן הוא נמצא. המוקדנית מסבירה למטלפן שאין סיבה לדאגה, ושמיד הוא יקבל מסרון עם מפה, שתאפשר לו לדעת את מיקומו המדויק.
המשטרה אומרת כי מדובר במערכת ששולבה בשנים האחרונות במוקדי החירום של המשטרה, והאיכון מתבצע על ידי המוקדן רק לאחר קבלת אישור ממי שפונים למוקד לצורך קבלת עזרה.
עוד היא מדגישה שללא הסכמת האזרח, המוקדנים לא יפעילו את מערכת האיתור. ראש אגף הטכנולוגיות במשטרה, ניצב שי קופרמן, טוען כי המערכת אינה מחליפה את הצורך של המשטרה לפנות לבית משפט בכל פעם שהיא מבקשת לאתר אזרח ביוזמתה, והיא אינה יכולה לבצע את פעולת האיתור כשמכשיר הטלפון הנייד סגור.
"מאתר" היא מערכת חדשנית שמסייעת למשטרה להגיע במהירות לזירות של אירוע פלילי כשמתקבל דיווח על כך, ומכיוון שכל הנתונים מוצגים בפניה - לחסוך זמן יקר. מנגד, חשוב שבפני המשטרה יוצבו חסמים ברורים, שימנעו ממנה לעשות שימוש ביוזמתה במערכת מבלי שהתבקשה לכך, כדי שפרטיותם של אזרחים לא תיפגע.
איתור אזרחים והאזנות סתר העסיקו תמיד משטרות וגורמי ביון. לפני שנים קראתי ספר מרתק בשם "אופקים אדומים", שחיבר פיצ'אי מיחאי, שהיה ראש הביון הרומני בתקופת צ'אושסקו וערק למערב.
בספר הוא מתאר את השיטות שבהן האזין שירות המודיעין הרומני הסיקוריטטה לאזרחי המדינה. אחת השיטות המקוריות הייתה להעניק לכל משפחה טלפון מהודר. האזרחים, שהתלהבו ממראה המכשיר החדש, עמדו בתורים ממושכים כדי לקבל אותו, אלא שהם לא ידעו ששירות הביון יכול היה להאזין באמצעותו לכל מה שמתרחש בבית.
בילדותנו מלמדים אותנו שאנחנו כאן באופן זמני, ומזכירים לנו את המשפט "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", אז מה ההפתעה? ברור שיום אחד נמות. השאלה היא אם רק מוות שמתרחש בגיל צעיר הוא מפתיע, ואם כאשר אנחנו מזדקנים מדובר במוות צפוי מראש. ואם כן, מאיזה גיל נחשב אדם מבוגר? האם כל פרידה מהעולם צריכה להיות עבורנו בגדר הפתעה?
ואולי, מי שמחזיר את נשמתו לבורא שלא ממחלה קשה או ממושכת - ומת בשנתו למשל - הוא זה שמת בהפתעה? אם זה היה תלוי בנו, היינו רוצים להיערך לקראת האירוע החשוב, לקבל מידע מדויק על היום והשעה, ואם אפשר גם להיפרד בצורה מסודרת מהקרובים לנו. אלא שבינתיים אין סידור כזה, וזה לא אומר שמותם של אנשים צריך תמיד להפתיע אותנו.
התרעות פיקוד העורף