1. חציית קווים אדומים
המהומה סביב תקציב המדינה וחוק ההסדרים מזכירה לי זריקת עונשין בכדורסל. מסביב ייהום הסער - כולם שורקים, מרעישים, ולפעמים גם זורקים חפצים למגרש. ובסופו של דבר, רגע לאחר שהכדור נכנס פנימה, משתררת דממה.
בתפקיד הזורק לסל נמצא שר האוצר אביגדור ליברמן, ומסביבו מהומת העולם מתחוללת גם באופוזיציה וגם בקואליציה. אבל כמו בכדורסל, הכדור נכנס והתקציב אושר בקריאה ראשונה. ליברמן דילג בהצלחה מעל המשוכה הראשונה, וסביר שגם בקריאה שנייה ושלישית הוא יעמוד במשימתו. אישור התקציב יבטיח את שלמות הקואליציה לשנתיים שעד כניסת יאיר לפיד לכס ראש הממשלה. אלא שבדרך נשברו שיאי פופוליזם ונחצו הרבה קווים אדומים. זה כולל הטחות עלבונות אישיים בשר האוצר, ברמטכ"ל ובאחרים.
כמה דוגמאות בולטות מהימים האחרונים: העליהום נגד חברות עסקיות דוגמת פוקס של הראל ויזל - שקיבלו מענקי סיוע בתקופת הקורונה, וכשחזרו להרוויח נדרשות להחזיר אותם - מקומם במיוחד.
רשת מלונות ישרוטל היא דוגמה אקטואלית מהשבוע האחרון. הרשת קיבלה מהמדינה 36 מיליון שקל, כמחצית מהם עבור החזרת עובדים מחל"ת. לפני שבוע פרסמה דוחות רווחיים, שכללו המלצה לחלוקת 25 מיליון שקל כדיווידנד. מדובר בכסף קטן ביחס לחברה שהכנסותיה עולות על מיליארד שקל לשנה, אלא שהמצקצקים בלשונם, ובהם שר האוצר עצמו, התלוננו כיצד ייתכן שרשת שקיבלה מהמדינה מענקי סיוע "מעיזה" לחלק דיווידנד. בעקבות כך נבהל מנכ"ל הרשת ליאור רביב, ונאלץ להתקפל ולהתנצל על שרחמנא ליצלן הצליח להרוויח.
ביקורת צדקנית כזאת מוציאה את החשק והתמריץ למצוינות מצד מנהלי חברות בורסאיות. ישרוטל קיבלה סיוע מהמדינה, כי ב־2020 היא אכן הפסידה. תוכנית הסיוע הופעלה, כי למדינה היה אינטרס שענף המלונות יעמוד על הרגליים. המטרה הייתה להחזיר לעבודה את העובדים שיצאו לחל"ת כדי שבעתיד יחזרו לשלם מסים (כפי שקרה בפועל). הנהלת ישרוטל פעלה בדיוק לפי הנחיות האוצר, ולא מדובר באחד מאותם עסקים שקיבלו מענקים שלא כדין וכעת נדרשים להחזירם.
אם יש טענות כלשהן, הכתובת צריכה להיות שר האוצר הקודם, שהתווה את מדיניות חלוקת המענקים ופיזר כסף לכל דורש. אז אולי השלב הבא יהיה דרישה מהציבור להחזיר את המענקים שחולקו לנו בזמן המשבר, בטענה שמצבנו השתפר? ההתנפלות הלא מוצדקת מעודדת מנהלי חברות ציבוריות לבינוניות. ואכן, הנהלת ישרוטל נבהלה וביטלה את חלוקת הדיווידנד מחשש לחרם ציבורי. ומי נפגע מכך? אותם בעלי מניות וגופים מוסדיים המנהלים עבורנו את הפנסיה. אז תודה רבה לכם, צדקנים, שפגעתם לנו בפנסיה.
2. תדע כל אם עברייה
התנפלות נוספת ספגו משרתי צבא הקבע, שהפכו לשק החבטות של התקשורת. מדובר בכל אלה שנהנו מ"תוספת הרמטכ"ל" הנמשכת שנים ושניתנה לקראת פרישתם לפנסיה. הביקורת הגיעה מעיתונאים שלא אחזו מעולם בנשק ושהאוהל היחיד שבו בילו היה אולי קרקס מדרנו. לאנשי צבא הקבע (חלקם אומנם ביחידות עורפיות) אין ועד עובדים ואין איגוד מקצועי. הם אינם יכולים להתאגד ולדרוש תוספות שכר באיומי שביתה. השוק הפרטי קורץ תמיד, ותוספת פנסיה היא הצ'ופר הבודד שמעודד אותם להישאר בשירות גם בחגים ובסופי שבוע.
אז נכון שהתוספת שולמה ללא הבחנה, ושבשלב מסוים היה צריך להלבין אותה רטרואקטיבית. אבל הלו - האם זאת התוספת הבעייתית היחידה? האם הסוהרים ואנשי המשטרה לא קיבלו בעבר תוספת בזכות הצמדת שכרם לזה של עובדי מערכת הביטחון? האם תוספות השכר לעובדי חברת החשמל לא הולבנו בעבר, אף שהממונה על השכר באוצר דרש מהנהלת החברה להורות על החזרת מיליונים שלא שולמו כדין? מדוע להיטפל דווקא לאנשי הקבע?
מה שמרגיז במיוחד הוא ההשמצות חסרות המעצורים נגד הרמטכ"ל אביב כוכבי, תוך הטחת עלבונות אישיים בו. מי אם לא הרמטכ"ל ידאג לתנאי השירות של אנשי הקבע? אז תדע כל עם עברייה מה צפוי לאנשי הצבא שמישהו דואג לשיפור בתנאי שכרם.
ועכשיו הגענו לסאגת העלאת גיל הפרישה לפנסיה, הזוכה להתנגדות גורפת מצד ארגוני נשים. מה לעשות שמי שהמליצה בחום לקבל את המתווה כבר לפני עשור הייתה דווקא אישה ששמה פרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר.
האירוניה מאיימת להתאבד כאשר מתברר מי הצטרפו לקואליציית המתנגדים להעלאת גיל הפרישה לנשים - חברי כנסת מהימין כמו מיקי זוהר או משה גפני החרדי. עשור שלם התבטלו, ודווקא עכשיו נזכרו להצטרף למתנגדים, בתקווה לערער את הממשלה.
זה המקום להזכיר שמי שתמך בהתלהבות בהעלאת גיל הפרישה והביא את היוזמה להצבעה בכנסת, בדיוק לפני עשור, היה שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ. בהצבעה בכנסת החוק נפל ברוב של 67 מתנגדים נגד אחד (ניחשתם נכון - שטייניץ היה היחיד שתמך בו). אלא שקולו של התומך הנלהב נאלם. אחרי הכל, למה לו כאיש אופוזיציה לתמוך ביוזמה של שר אוצר מהקואליציה?
ולבסוף, בתקציב הנוכחי יש פער גדול בין סיפורי מסים למעשים. בניגוד להבטחות ערב הבחירות, כן מעלים מסים. אומנם מסים בתחפושת ("מסים חינוכיים") כמו המס על כלים חד־פעמיים, אבל אלה הם עדיין מסים. מצד שני, ממשלת השינוי אינה מנצלת את ההזדמנות החריגה לעשות שינוי ולטפל בעיוותי מס למיניהם.
הפטור ממע"מ בקנייה של עד 75 דולר על מוצרים ברשת מרגיז, מיותר וחריג. מדוע קיים פטור על קנייה באונליין על מוצרים מסין בשעה שאותו מוצר חייב במע"מ בישראל? מדובר בהטבת מס פופולרית אבל לא מוצדקת, שכן היא מפלה לרעה את הסוחרים המקומיים. השארת הפטור ללא שינוי נובעת מפופוליזם נטו. כדי לבטל דרושה בסך הכל חתימה של שר האוצר.
הטבת מס מיותרת נוספת נוגעת לבעלי הדירות. מדוע צריך לפטור אותם מתשלום מס על הכנסה משכר דירה של 5,000 שקל לחודש, ובאותה העת לחייב במס רווחי הון את המשקיעים בבורסה? אפליית המס הלא מוצדקת מיטיבה עם בעלי ההון. ביטולה היה מפחית את תמריץ "אספני הדירות", וחלקן היו משתחררות לשוק לטובת זוגות צעירים.
3. בוא איתי אל הגליל
עזבו אתכם מהתקציב, חוק ההסדרים, הקורונה ופתיחת שנת הלימודים. בואו נדבר קצת על ציונות ללא ציניות. אתמול נחנך בקריית שמונה מרכז הפודטק הבינלאומי המכונה Margalit Startup City. המיזם, שאותו הוביל אראל מרגלית, מייסד קרן ההשקעות JVP, נחשב למילה האחרונה בקידום טכנולוגיות מזון בינלאומיות.
לאירוע הוזמנו שר החקלאות, שרת הכלכלה ושרת המדע. עוד הגיעו 15 שגרירים ודיפלומטים מ־30 מדינות באירופה כמו צרפת והולנד, ראשי חברות עסקיות כמו סיסקו ודלויט, בכירי קהילת ההייטק והמחקר ופרנסי קריית שמונה ומועצת גליל עליון. רק יזם סדרתי חסר מנוח כמו מרגלית, שהשיק לאחרונה קרן השקעות בהיקף של 150 מיליון שקל, מסוגל להקפיץ לגליל את כל האישים המכובדים. במקום כבר החלו לפעול 15 חברות פודטק ואגרוטק שהציגו את הפיתוחים. לנוכחים הוצעו התנסות אישית וטעימות במיטב פיתוחי המזון.
הקמת המרכז היא מהלך שיחזק את הגליל והכלכלה הישראלית בזכות שיתוף הפעולה עם ענקיות טכנולוגיה וחברות הזנק בינלאומיות. "אחרי שהקמתי את פארק הסייבר בבאר שבע הגעתי לגליל והחלטתי לעזור גם להם. כיהנתי אז כחבר כנסת ושאלתי את אנשי המקום מה אפשר לעשות. הם אמרו: תקים סייבר. הסברתי שיש מספיק סייבר בבאר שבע ושהם לא צריכים סייבר", מסביר מרגלית. "בסופו של דבר, הגענו במשותף למסקנה שהגליל הוא האזור המוביל בתחום החקלאות והמזון ואפשר לקדם אותו. אישית אני תמיד אוהב להסתכל על הדבר הבא בעולם הטכנולוגיה, והגעתי למסקנה שטכנולוגיית המזון היא הדבר הבא.
"כשמדברים על שילוב חקלאות וטכנולוגיות, מדברים על ייצור אריזות לא מפלסטיק אלא מביו־טכנולוגיה. מדי שנה נשחטות בעולם 5 מיליארד פרות שמאכילים אותן במקום להאכיל את בני האדם. אנחנו מחפשים חלופות למזון, והגליל יהיה הבסיס לשינויים", אומר מרגלית.
לדבריו, "משבר הקורונה האיץ את תהליך ההקמה והפך את הנושא של 'פוד סקיוריטי' (ביטחון המזון) לקריטי. חתמנו על שיתופי פעולה עם אבו דאבי. בדנמרק מעוניינים שנסייע בהורדת ריכוזי הפחמן. נשתף פעולה עם אוניברסיטת קורנל האמריקאית. בשוק האירופי יש תוכנית השקעה בתחומים אלה, וכבר פנו אליי ראש ממשלת איטליה מריו דראגי ונשיא צרפת עמנואל מקרון. הכל כבר בתזוזה, ובנינו את האקו סיסטם. חקלאות מדבר כבר קיימת בערבה, חקלאות ים נמצאת באילת, ובגליל תרוכז חקלאות טכנולוגית".
מרגלית מאוהב בפודטק, כי בניגוד לסייבר הפופולרי, התחום משלב תרבות עם בני אדם. "האם אתה יודע שהמונח 'בלדי' בעניין זיתים ותאנים מקורו בסוריה? כשמעוניינים להביא לישראל זן ייחודי של גפן, יוצרים קשר עם הדרוזים בסוריה", הוא אומר.
ולא, הוא לא מתגעגע לפוליטיקה ולתקופת היותו ח"כ מטעם העבודה. "אני מחויב להביא את ההייטק לפריפריה וליצור מהפכה חברתית. מצאתי את הדרך לעשות את זה ישירות ולא דרך הפוליטיקה. אפילו ממשלת נתניהו הבינה את חשיבות הגליל והעבירה 536 מיליון שקל במסגרת תוכנית לאומית לגליל. אנחנו יודעים להדליק את שרי הממשלה. כולם רצו להגיע לאירוע כדי לדחוף את הגליל לקדמת הטכנולוגיה. במיזם משלבים גם דרוזים ובני מיעוטים, מה שתורם לגיבוש החברה הישראלית".
4. הנדל"ניסט של המדינה
מנהל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ינקי קוינט נקלע לעין הסערה, כשהפך למושא הביקורת העיקרי על יוקר המחיה בתחום הדיור. הטענה היא שהמחירים המופקעים של הקרקעות במכרזי הרשות מנפחים את מחירי הדיור, ושקצב שחרור הקרקעות אינו מספיק. עד לפני שנה הוא היה רחוק מכל אלה, כששימש כמנהל רשות החברות הממשלתיות במשך שלוש וחצי שנים וקידם בהצלחה את תהליכי ההפרטה.
"המספר 92% מטעה לגמרי. בוא נעמיד דברים בפרופורציות. המספר הזה כולל שטחי אש של צה"ל, גנים לאומיים ושטחים חקלאיים. אנחנו גם מנהלים את קרקעות קק"ל. באזורי הערים, יזמים פרטיים קנו קרקעות. בחלק לא מבוטל מהמקרים סופרים קרקעות שכבר הוחכרו במשך עשרות שנים כשבפועל אין לנו שליטה עליהן. הקרקע תפוסה ויש לה כבר חוכרים, והיכולת לפתח ולממש אותה אפסית. עוד מדובר על שטחי מפעלים או שטחים של מחנות צה"ל. במילים אחרות - לא כל מה שרשום בספרים אלה קרקעות שרמ"י יכולה לתכנן ולשווק למגורים או לכל ייעוד אחר. באזור המרכז השטח האפקטיבי שבאחריותנו הוא אחוזים בודדים הניתנים לשינוי ייעוד".
"לו היו מפריטים את רמ"י, אי אפשר היה לבצע תוכנית כמו מחיר למשתכן או 'מחיר מטרה'. בוא ניקח לדוגמה את שדה דב. לו היו מפריטים את המינהל, והקרקעות היו שייכות לבעלים רבים - היה נגרם ללא ספק עיכוב בפיתוח. אבל חלק מהפעילות כן אפשר להפריט. למשל, אנחנו משווקים אלפי דונם של קרקעות לא מתוכננות במקומות שבהם למדינה אין יתרון יחסי, ומעבירים את האחריות לתכנון הקרקע ליזמים פרטיים".
"אנחנו נמצאים ברמת שיווק הגבוהה יותר ב־50% ביחס לשנים הטובות ביותר. אני מאמין שב־2021 נעבור את היעדים שהממשלה קבעה. עם אישור חוק הותמ"ל (המאפשר האצת תוכניות בנייה - י"ש) אני מאמין שמלאי התכנון יגדל משמעותית ונאשר יותר יחידות דיור למגורים על קרקע המדינה".
התרעות פיקוד העורף