בישראל הוחלט על שיטת שלטון חדשה: דמוקרטיה נטולת דמוקרטין

משהו: פותחה מקלדת לעיתונאים, שבה המקשים של האותיות בי"ת ויו"ד חזקים במיוחד, כדי לעמוד בעומס ההקלדה של המילה ביבי.

גל גדות שעממה אותי

מצטער, גל גדות, הפסקתי באמצע. באתי בנפש חפצה לצפות בסרט החדש בנטפליקס, ידעתי לקראת מה אני הולך: סרט שוד עליז, ולא ציפיתי לגדולות, אבל בכל זאת, מרוב עניין השתעממתי, ומרוב פעילות נומנמתי. בסוף סגרתי. נתתם לי בסרט התרחשויות ברומא, בדרך כלל זה בלבד מחזיק אותי מרותק, אפילו זה לא הספיק. היה איזה קסם אפל בקטע שמתרחש ברוסיה, אבל גם הוא עבר.

גל גדות, אני אוהב אותך ומעריך אותך ומאחל לך הצלחות ומאחל לסרטים שלך שיצליחו בקופות כדי שמפיקים ירדפו אחרייך וכדי שהסוכנים שלך ישיגו עבורך סכומי עתק, לא בשביל הכסף, בשביל הכבוד. כבוד שלך זה כבוד של ישראל, אני יודע שהסרט הוא במקום הראשון בצפייה בארץ ובעולם, כולי בעדך, אבל עובדה היא שמהסרט הזה שהוקרן בטלוויזיה שלי קמתי והלכתי. תודה.

חששות חדשים

איש אחד קם בבוקר והציץ דרך החלון כדי לראות אם המדינה עדיין קיימת. היא קיימת. הוא נרגע עד חדשות הבוקר ומאז ממשיך לדאוג מפני התמוטטות המדינה עד הערב.

הוא מרגיש כך כל יום מאז הקמת ממשלת לא–ביבי. לאחרונה היה לו יום שמח כאשר ראש הממשלה, כבוד מר לא–ביבי, בישר על החזרת הזוג מטורקיה. הוא שמח גם לבשורה שבקרוב ירדן תספק לנו חשמל ואנחנו ניתן לה בתמורה רק מים מן הים. הוא החליט לעשות בדיקת מצב.

הכלכלה בסדר. השקל חזק. מצב הקורונה סביר, אם נכיל את המתים שניתן היה למנוע. הפעולות בסוריה פוגעות במטרות. בריטניה הרשמית עומדת להכריז שחמאס הוא ארגון טרור. עד כאן בסדר, אבל הוא ממשיך להיות מודאג. הוא ממשיך להביט בכל פעם מתחת לרגליים כדי לוודא שהמדינה עדיין שם.

שיחדש חדש

הבעיה של ג'ורג' אורוול היא שלא היה לו כישרון ספרותי כמו זה שיש למנהיגי ישראל הנוכחיים. לו היה לו, הוא היה כותב בספרו “1984" על עולם דיקטטורי שבו אומר השליט לנתיניו: “עבדות חירותית", “שקר אמיתותי" ו"מלחמה שלומית".

גרגר הגיע לעיר

על רעש וצלצולים

בעצם, מה רע ברעש וצלצולים? מה אכפת לי שמנהיג או פוליטיקאי, אם הוא אוהב רעש וצלצולים, יעשה רעש וצלצולים? מה אכפת לי שמישהו יגיד “בזכותי ובזכות רעייתי", אם זה מה שהוא רוצה להגיד? או “בזכות חברי ובזכותי בלי רעש וצלצולים", אם זה מה שהוא רוצה להגיד? מה זה משנה לי? אני רוצה תוצאות למדינתי. שיהיו, אם צריך, בליווי רעש וצלצולים או בשקט גמור ובאמירות ג'נטלמניות ומצטנעות: “אוי נו, לא הייתם צריכים, זה לא רק בזכותי".

שישיגו את ההישגים, ואם הם ילוו בתופים וחצוצרות או רק בנעימת חליל עדין במרחקים, מה אכפת לי? מה אכפת לכם?

קורה כרגע בחוץ

מול כל זרם החקיקות הלא דמוקרטיות, חלוקת המינויים ופיזור הכספים של ממשלת הריפוי והשינוי מתברר שוב כמה הימין היה חלש, וכמה השמאל יהיה שקרן.

שיעור בדמוקרטיה 2021

יצחק בן–אהרן, מנהיג מפ"ם, אמר אחרי בחירות 1977, שבהן בפעם הראשונה השמאל איבד את השלטון: “עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אומנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה". הוא לא ניחש ולא ידע שבסופו של דבר, בשנת 2021 האמירה הזו תהפוך לעיקרון המוביל של צורת המשטר בישראל.

התרבות והספרות העברית התחילו כאשר הסגנון השולט היה: “אנחנו, אנחנו, אנחנו", המשיכו בסגנון ה"אני, אני, אני", וקורסות כשהסגנון השולט נעשה: “הם, הם, הם".