הטרגדיה היא שסג"ל ומגל הם שני אנשים מוכשרים ופעם היו עיתונאים טובים. איך נפלו גיבורים. אלא שלא מדובר רק בשניהם, כי לוח המשדרים הוא מעין פאנל מתמשך שרובו ככולו תעמולה פוליטית מנקודת המבט של משפחת נתניהו. ואין בין המגישים והכתבים אחד או אחת שיציגו ולו ניואנס אחר.
איפה מייגן קלי, אז מפוקס ניוז, שהעזה לשאול את המועמד דונלד טראמפ על ההתבטאויות המכוערות שלו לגבי נשים. איפה שדרי פוקס ניוז שהתייצבו נגד ההסתערות האלימה על גבעת הקפיטול, גם כשהיה נדמה שטראמפ עצמו מעודד אותה. ערוץ 14 הנוכחי פועל כאילו הוא משרד יחסי הציבור של מנהיג הליכוד, ללא כל יומרות עיתונאיות. לא רק שהערוץ ויתר על להביא ולראיין "שמאלנים", לא רק שראש הממשלה, שר המשפטים שרת הפנים ודומיהם – ימניים כולם - הם מבחינתו האויב, אין בו אפילו מקום לשדרנים ומרואיינים מהימין שלא מקדשים את שם נתניהו.
עשרות שנים אני פועל ומייחל להקמת ערוץ טלוויזיה משמעותי ואיכותי, כזה שיספק אלטרנטיבה מקיפה, מגוונת ומתוחכמת. שייתן פייט לאמצעי התקשורת שחיבקו את מחוללי אסון אוסלו ואתרגו את מושחתי ההתנתקות. וגם אם המצב היום בחזית התקשורת טוב מזה ששרר בשני הדורות האחרונים, עדיין קיימת הטיה ברורה לכיוון פוליטי־תרבותי שמאלי.
על הרקע הזה צריך היה להציב אלטרנטיבה שתדבר אל מרבית הציבור הישראלי. שתגיש חבילה מלאה של תכנים, לא מקדחה של אינדוקטרינציה פוליטית בלתי פוסקת, בנוסח עדות החרד"לים מעריצי נתניהו. אלטרנטיבה שתהיה אפקטיבית, מקצועית ועיתונאית, המובלת מתוך אידיאולוגיה ציונית בלתי מתפשרת. ערוץ 14 החדש רחוק מכך. כל כך הרבה כסף, כישרונות, רצון טוב, ושוב – ההשתלטות המאגית העוינת של המלך בנימין הראשון מחריבה את הכל.
בחודש אוגוסט 1929 שהתה הגברת פיה הילמן בחברון. בעדות קצרה שנגבתה ממנה בבית החולים ביקור חולים בירושלים, בעודה מחלימה מפציעות קשות, היא סיפרה כיצד נמלטה לבית סלונים שבחברון מאימת הפורעים הערבים. איך הם בתחילה יידו אבנים, ואחר כך פרצו פנימה, טבחו בכל מי שיכלו, ואותה פצעו בראש - תשעה פצעים קשים. היא ניצלה רק כיוון שהוטלה מתחת לערימת גופות, והפורעים לא הבחינו שהיא עדיין חיה.
"הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לחברון, למערת המכפלה, למורשת האמהות והאבות איננה מוטלת בספק", אמר הרצוג הבן ביום ראשון בחברון, באותה הרוח. "ההכרה בזיקה הזו צריכה להיות מעל לכל מחלוקת". רק שזה לא שכנע במיוחד את גורמי השמאל הקיצוני - שלום עכשיו ודומיו, שהשתוללו מזעם. ביניהם מו"ל עיתון "הארץ" עמוס שוקן, שצייץ דברי בלע נגד הורי התינוקת שלהבת פס, שנרצחה מכדור מכוון של צלף ערבי בחברון.
כמו שוקן, השמאל הקיצוני הבין מאז ומתמיד רק את מבקשי נפשנו, לא אותנו. ובמיוחד בנוגע לחברון, מטריפה אותו העובדה ששרשרת הדורות חוברה מחדש, דווקא כיוון שהעיר הזו מדגישה כל כך את רציפות הקשר היהודי ואת הזכות שלנו על הארץ.
רק שלמרות טבח היהודים בתרפ"ט והניסיון לחסל את כל תושבי היישוב, ובהם סבתו הגדולה של נשיא המדינה, שלשלת הדורות חוברה מחדש. קבוצה קטנה של אנשים, בנחישות בלתי נתפסת, נלחמה ועדיין נאבקת לחבר אותנו למקום שבו נטה אברהם אבינו את אוהלו, שבו נרכשה חלקת עפרון החיתי בכסף מלא ונקברו אבות ואמות העם היהודי. העיר שבה כונן דוד המלך את מלכותו במשך שבע שנים, לפני שכבש את ירושלים.
מדינת ישראל הציבה ומציבה בפני חזרת היהודים לחברון שבעה מדורי גיהינום. אחד כנגד כל אחת משבע המדרגות החיצוניות של מערת המכפלה, שרק אליהן הותר ליהודים להגיע בימי המנדט הבריטי. עצם החזרה לנכסים היהודיים בעיר נעשתה תוך מאבק נגד הממשלה. כך גם הישיבה בעיר וחידוש הקבורה בבית העלמין היהודי העתיק שבעיר, שם נקברה לימים אמי - ציפורה. כך גם התפילות במערת המכפלה, שמתבצעות זה שנים בשוויוניות מול המוסלמים, בניגוד לכיבוש המוסלמי של הר הבית. אותו הדבר לגבי גאולת כל בית וחלקת שדה שהיו שייכים ליהודים לפני תרפ"ט, ונגזלו לימים על ידי ערבים.
לנשיא הרצוג יש קשר מיוחד לעיר האבות, אף על פי שהוא היה יו"ר מפלגת העבודה באחד מגלגוליו הפוליטיים הקודמים. אבל הביקור הנשיאותי שלו השבוע הוא כבר חלק מהנורמליות של הנוכחות היהודית בעיר, ביקור שממחיש עד כמה חברון שלנו, מאז ולתמיד.
התרעות פיקוד העורף