אומרים שחוסנה של חברה נמדד ביחסה לחלשים ביותר, וגם בימים אלה אני רוצה להאמין שזה המצפן שמתווה את דרכה של מדינת ישראל. לרגעים נדמה שהלכנו לאיבוד, שהפקרנו, הזנחנו והפרטנו את הטיפול באנשים שזקוקים לסעד וחסד. במקום לשמוע את זעקתם של החלשים, השתקנו אותם באמצעים של אקוסטיקה בירוקרטית, עד כדי כך שהיו מי שנכנעו וביקשו לשים קץ לחייהם.
מעצם טבעה, הסיכוי ליהנות מתמיכה גדול יותר במסגרת קטנה. המדינה, יש לציין, משקיעה משאבים רבים בתחום, מאות מיליוני שקלים בשנה. על כל אדם שמגיע למעון לאנשים עם מוגבלויות, משלמת המדינה 15־17 אלף שקל בחודש. אבל הכסף, מסתבר, הולך למעונות הגדולים, במקום לייצר את האלטרנטיבה של חיים בקהילה.
התרעות פיקוד העורף