המלחמה על חופש הביטוי: הדחת ברדוגו מגל"צ - יתרון או חיסרון?

"שנאה היא רעל שמזיק יותר לכלי שבו הוא נמצא מאשר למי שעליו הוא נשפך" (מארק טוויין).

יום אחד נתקלתי במכתב שכתב אחד ממתנחלי יהודה ושומרון לשלטונות הצבא. מכתב אמיתי שבו היה כתוב בערך ככה, זהו עיבוד על פי הזיכרון של מה שכתב אותו אדם: "במסגרת האזנה אקראית לקשר הצבאי שמעתי דיווח על תאונת דרכים שבה נפצעו 'חמישה מקומיים', כשהכוונה כנראה ברורה לכל.

"כאדם החי באחת ההתנחלויות שנים רבות מאוד, וכצאצא של אבותינו המקומיים ביהודה ושומרון, אני תובע את עלבוננו, ומבקש להורות על שינוי חד. אני מבקש שמכאן ואילך נשמע שידורים ברשת בלשון תקינה כזו: "50 משפחות של מקומיים בונות את ביתן באיתמר", או: "כחצי מיליון מקומיים גרים כיום ביש"ע", וכיוצא בכך".

הופתעתי ברמה הגבוהה ביותר כששמעתי מי המתקשרת. נעמי שמר?! אמרתי לה: חכי רגע, אני רוצה לשבת לבל אתמוטט. היא שיבחה אותי על המאמר ועל סגנונו. אמרתי לה: אם ככה, בואי ניפגש ונכתוב יחד עמוד הומוריסטי סאטירי, אני רוצה לעשות עמוד כזה במוסף סוף השבוע של "מעריב" (קראו לו אז "ימים ולילות"), אבל לא נותנים לי. אם נכתוב אותו יחד, אם גם את, נעמי שמר, תהיי חתומה עליו, יפרסמו עמוד כזה. היא הסכימה.

נפגשנו ובמשך כמה שבועות ועוד הרבה פגישות כתבנו לעצמנו קטעים למדור שבועי עתידי. בסוף היא אמרה לי: "הניסיון הזה הראה לי שאני לא אעמוד בכתיבת מדור שבועי". כל זה הוביל בכל זאת בסופו של דבר לכתיבת המדור זה, שיפודים. מדוע נזכרתי לאחרונה בסיפור הזה מהמאה שעברה? כי נעמי שמר רצתה לקרוא לעמוד שלנו בשם "עמוד הקלון".

שם נהדר, שהצעתי אותו לעורך נחמן בן־עמי, כאשר הוא החליט להעניק לי את הזכות לפרסם את המדור הזה, אבל הוא לא אהב את השם שהציעה נעמי שמר, ונתן למדור את שמו "שיפודים", שקיים עד היום. עמוד הקלון. שם יפה, לא? שם שהיה יכול להיות אקטואלי היום יותר מתמיד. קלון היא מילה שממלאה את עולמנו.

אנחנו נמצאים כבר זמן מה בתקופה שבה המערכת המשפטית אימצה מושג לא משפטי ומדכא ששמו קלון. קלון חורץ גורלות ומאשר או אוסר על פוליטיקאים להשתתף במשחק הפוליטי, ובעצם אוסר על מצביעים להצביע עבור אנשים מסוימים. אנחנו בתקופת הקָלוניאליזם. קלון־יאליזם.

מחודש מרץ ברדוגו יעבור בשעה הזו לטלוויזיה. זה הרבה פחות טוב. רדיו אפשר לשמוע גם כאשר עושים דברים אחרים, כאשר נוהגים במכונית, למשל. אי אפשר גם לנהוג וגם לצפות בטלוויזיה (אף שפעם, בהודו, נסעתי במכונית שבה ישבתי מאחור עם המארח שלי, ופתאום שמתי לב שהנהג גם צופה במקביל בסדרה בטלוויזיה).

עכשיו הישראלים שרוצים להאזין לעיתונאי הפופולרי והמרתק את מאזיניו יעקב ברדוגו, יצטרכו לשבת לשם כך מול הטלוויזיה. זה הרבה פחות טוב. מתברר שהוא לא מוכן להמשיך לשדר בכלל בגלי צה"ל. גם לא להישאר בתוכנית הבוקר של יום שישי, שממנה לא הדיחו אותו. את גלי צה"ל אל תסגרו בינתיים, כי יש בשעה 11 כמעט כל יום תוכנית שבה מדברת עירית לינור (וקובי אריאלי). בשביל השעה המקורית הזו תשאירו את התחנה.