אפשר לומר שהאהבה של הישראלים לגלידה גדולה אפילו יותר מאהבתם לחומוס. זה לא מחקר מדעי כמובן, אבל מספיק להסתובב מעט בעיר במהלך סופי השבוע - גם החורפיים - ולראות את המוני בית ישראל עומדים בתור כדי להבין שגלידריות הן כנראה עסק רווחי מאוד, אחרת לא היו פותחים אותן זו לצד זו.
התופעה של סלבריטאים כאלה ואחרים שנכנסים כשותפים סמויים לכל מיני עסקי מזון במטרה לקדם אותם היא מוכרת וידועה. אבל המקרה של הטניסאי אנדי רם - חצי מהצמד אנדיוני (עם יוני ארליך), הצמד המצליח ביותר בתולדות הטניס הישראלי והיחיד בארץ שזכה בגרנד סלאם לזוגות - הוא אחר לחלוטין.
רם נכנס לפני כשנה כשותף פעיל לגלידריית הבוטיק פינולי (pinoli), שסניפה המקורי והמוכר נמצא בכיכר דיזנגוף בתל אביב, וכיום נפתח לה סניף נוסף בקריית אונו. התכנון הוא להתפרש על מקומות נוספים בארץ בשנה הקרובה. החיבור של רם לגלידה, מלבד לעובדה שגם כאן יש כדורים, הוא משהו שנולד כמעט במקביל לקריירת הטניס שלו, שהחלה בגיל 5.
"אפילו אמא שלי ידעה שיום יבוא ואני אעשה משהו עם גלידות", מספר רם, ומוסיף שלא פספס שום גלידרייה בעולם, והוא אכן הסתובב בכל העולם כמעט. "לא היתה עיר שהגענו לשחק בה ולא טעמתי את הגלידה המקומית בה, הייתי משגע את יוני תמיד בעניין הזה".
רם בן 41, והוא פרש מספורט מקצועי לפני שבע שנים כמעט. המעבר לעולם העסקים היה טבעי, גם אם לא חלק. "אחרי שפרשתי ידעתי שאני רוצה להיכנס לעולם הגלידות אבל איכשהו זה לא צלח. היה לי ניסיון קצר עם סטארט־אפ, ואחר כך, כשזה נגמר, ידעתי שאני בכל זאת לא רוצה לוותר".
מפגש עם גלעד סמובסקי (הבעלים של רשת לה גופרה) וטעימה בלתי נשכחת לדבריו בסניף של פינולי בכיכר דיזנגוף הפילו אצלו את האסימון. "ידעתי שזה הזמן המתאים להיכנס לעסקים, ואף שלא ידעתי דבר וחצי דבר בעניין הגלידות, על כל המשתמע מכך, חוץ מהאכילה עצמה, ידעתי שזה זה. לקחתי איתי איש עסקים נוסף (עופר פדידה - ט"ל), שמלווה אותי ברמה העסקית".
כבר בתחילת הדרך ידע רם שהוא מגיע לעבוד ולא רק לתת את שמו ואת יחסי הציבור שמגיעים בעקבותיו לעסק. "אני נהנה מכל השלבים של העבודה ונמצא כמעט בכל שבוע בסניפים. פיתוח עסקי זה משהו שאני אוהב מאוד לעשות, ואני לוקח בעסק הזה חלק פעיל מאוד".
פתאום אתה נכנס למשהו שהוא חדש עבורך וגם צריך לדעת את גבולות היכולות והידע שלך. לקחתי אנשים שמכוונים אותי ושומרים עליי, קצת כמו שבטניס ידעתי להצטוות ליוני ארליך, ששמר עליי במגרש, ואם לא הוא, אז כנראה לא הייתה לי קריירה. מצאתי אנשים טובים לאורך כל חיי, וזה בהחלט עוזר. אני לא מאמין שהייתי נכנס לבד לעסק הזה כשאני לא מבין בו כלום. במובן מסוים, בעולם העסקים אני עדיין אותו הילד בן ה־12 שמשחק טניס ועוד לא מבין מי נגד מי".
זה היה החלום, אבל מצד שני היו גם המון אנשים בדרך שאמרו לי 'עזוב, איך תצליח'. ובכל זאת הייתי הולך להתאמן שעות על גבי שעות, ויודע שאני צריך לעשות את זה בדרך שלי. וגם פה אתה מתחיל במשהו קטן, יש מלא שחקנים מסביב, בעיקר בתחום הגלידות, והשוק רווי. ואתה שומע את זה, וזה נכון, וכולם אומרים לך 'עזוב'. ועדיין יש לי את הדרך שלי ואני הולך בה".
פינולי היא גלידה איטלקית שמקורה בפלרמו בסיציליה, וחומרי הגלם, כמו המתכונים הסודיים המקוריים, מוטסים לארץ בבלעדיות מחברת אלנקה האיטלקית. הגלידה נעשית מדי בוקר בעבודת יד ומאוחסנת במכלים סגורים ששומרים על הטריות. "הרעיון הוא להגיש גלידה איטלקית אותנטית, ששמורה בכלים המקוריים מאיטליה, עם שילוב של טעמים ארץ ישראליים מקומיים. לדוגמה, גלידה צנובר או גלידה עם בזיליקום או חלווה. בהתחלה לקוחות הרימו גבה כששמעו על השילובים המיוחדים, אבל ברגע שטעמו - התמכרו".
"אבל למזלי הצלחתי לנתק את העבר ולהשאיר אותו מאחור. פשוט התחלתי מחדש, לקח לי כמה חודשים להתאפס על מה אני רוצה לעשות בחיים, ומיד נכנסתי ללמוד. בהתחלה קורסים כמו מנטורינג וקורס דירקטורים ואז תואר ראשון בחינוך עם התמחות בספורט באקדמית אונו. עכשיו אני בדרך לתואר שני במינהל עסקים. אבל אני באמת חושב שהצלחתי להתאפס מהר בזכות האנשים הטובים שתמיד היו סביבי".
לא היה בי פחד כי גם כשנכנסתי לשחק מול השחקנים הטובים בעולם כמו פדרר וג'וקוביץ', וגם ניצחתי אותם, מעולם לא עליתי למגרש בתחושה שאולי אפסיד. אף פעם לא הייתי ככה. בכל טורניר שנכנסתי אליו ידעתי שאני עומד לקחת אותו. זה לא אומר כמובן שבכל משחק ניצחנו, אבל הגעתי עם אמונה שלמה. וכמו אז במגרש, כך אני גם במגרש העסקי".
התרעות פיקוד העורף