במלחמת העולם השנייה, בניכוי מכונת המלחמה האמריקאית, המאבק האמיתי היה בין גרמניה לרוסיה. השאלה הייתה מי מהשתיים תגרום לאזרחיה, מרצון או מאונס, להקריב עצמם כדי לנצח במלחמה. רוסיה, חייליה ואזרחיה ניצחו (כמעט 25 מיליון חללי מלחמה, גרמניה 7.5 מיליון, וארה"ב כחצי מיליון), סטלין גרף את השלל ובנה את ברית המועצות.
מלחמות הבלקן הסתיימו ב־1999 כאשר מטוסי ארה"ב ונאט"ו הפציצו את הכוחות הסרביים ובהמשך נשפטו הגנרלים שלהם בבית הדין הבינלאומי בהאג. עכשיו זה לא יקרה, כי רוסיה היא לא יוגוסלביה לשעבר, וביידן כבר הודיע כי לא ישגר חיילים אמריקאים מול הנכונות של פוטין לעשות שימוש בכוח צבאי (ולהרוג חיילים רוסים ואחרים) כדי לממש את מטרות האימפריאליזם הרוסי.
בדיוק כמו ב־2015 כאשר כוחות המערב, כלומר ארה"ב, ישראל וסעודיה, עדיין שגו בחלומות שווא על הפלת אסד באמצעות מרד "פנימי", ופוטין הרים להקות של מפציצים שהפציצו את מתנגדי אסד בסגנון גרניקה במלחמת האזרחים בספרד. תוך כדי הוא ביסס את אחיזתו כשחקן מרכזי במזה"ת. בסוריה יש לו בסיסים, שדה תעופה ונמל, וכלים ממיטב החימוש הרוסי.
בין השאר בעזרת קונץ פטנט אלקטרוני אמריקאי שמעולם לא נוסה. טייסי חיל האוויר היו שפני הניסוי, ושניים מהם הופלו. התוצאה בהמשך הייתה זחילה של מדינת ישראל להפסקת אש וקידום טילי הנ"מ הרוסיים לטובת מלחמת יום כיפור בהמשך.
הם הלכו שבי אחרי תעתוע הקומוניזם הסובייטי שהפך להיות התשתית הרעיונית והרגשית (הסוציאליסטית) של אבות הציונות, שלא לדבר על פס הקול של ילדותנו, שירי העם הרוסיים ומקהלת הצבא האדום שהצעידו (לניצחון כמובן) את מעמד הפועלים הבינלאומי.
התרעות פיקוד העורף