יאיר לפיד, ככל שיש בכוחי לבחון את אישיותו, כנראה לא יוותר על האפשרות שהוא יחליף את נפתלי בנט בלשכת ראש הממשלה. זאת היא משאת נפשו מימים ימימה, וכדי להגשימה, לשמחת תומכיו הפרוגרסיביים, אלה שאני מגדירם כפוסט־יהודיים, הוא יהיה מוכן לעשות, כך אני רואה זאת, גם מהלכים שיפגעו בזהותה של המדינה היהודית. אין מהלך שייראה פסול בעיניו, לטעמי.

בארץ ישראל הוא לא רואה, כך נדמה לי, את הארץ המובטחת לעם היהודי; מה שעלול להעלותו על מסלול שיוביל אותו למתווה שבמסגרתו יש לסלק יישובים יהודיים על יושביהם כדי לפנות מקום למדינה פלסטינית. הטלת האיסור על יהודים לעלות להר הבית בימי הרמדאן היא עוד ציון דרך בכיוון הזה.

וכשאני בוחן, שוב ושוב, את משנתם של האבות המייסדים של מדינתנו - זאת שהוגדרה במסמך המכונן שלה כמדינה יהודית, ללא שום הגדרות לוואי נוספות – אני חש שלפיד לא יכול היה להיות חלק מהם. הלאומיות היהודית איננה זורמת, למיטב הכרתי, בעורקיו. שיטוטיו התכופים בהיכלות של שועים ורוזנים מעידים עליו כמאה עדים.

אכן, תמיד היו בקרב העם היהודי קבוצות שחשבו שהקמת מדינה שהיא בהגדרתה יהודית, ולא רב־לאומית, היא טעות, ושהיהודים יכולים להסתפק בישות מסוג אחר, אבל אלה היו אנשים שתמיד נשארו מחוץ לגדר. הלאומיות היהודית הייתה לצנינים בעיניהם. ממילא הם גם לא הוזמנו לחתום על מגילת העצמאות.

גם הערבים לא הוזמנו לטקס ההכרזה על הקמתה של המדינה היהודית. אלה שנשארו בתוך גבולותיה קיבלו אזרחות, ותו לא. לא ניתנה להם זכות וטו על מהלכיה של הממשלה. הם גם לא נקראו להיות חלק ממנה. חוק השבות קבע במפורש שבביתו הלאומי של העם היהודי יהיה יתרון חד־משמעי ליהודים שמגיעים אליו. חוקים שמפלים לטובה את היהודים התקבלו ללא כל התערבות של מערכת המשפט.

הייתי עול ימים באותה העת, אבל אני עוד זוכר את התרוממות הרוח ששטפה את היישוב היהודי הקטן שרבים מבניו ובנותיו שילמו בחייהם בעת שהם נקראו להגן על חלום הדורות שקם והיה למציאות. השבת נשמרה כהלכתה. רחוב אלנבי בתל אביב נחסם בשבת בבוקר כדי שלא תופרע התפילה בבית הכנסת הגדול. סרט דק נפרש לרוחבו של הרחוב, וכולם כיבדו אותו.

האנרכיה האידיאולוגית השוטפת בימים אלה את רחובותינו נראתה אז רחוקה. מיליוני היהודים שעלו למדינה שקמה מתוך האפר שהשאירה השואה לא חיפשו פלורליזם שמתנכר לערכים יהודיים. הם ביקשו בית יהודי. הם עלו למדינה היהודית. הם לא רצו מדינה שמוותרת על שיעורי התנ”ך בבתי הספר שלה; מחשש שהתלמידים ייחשפו להבטחה האלוהית לעם היהודי או לקדושתם של אתרי מורשת כמו מערת המכפלה או הכותל המערבי.

כמה טוב להיזכר בימים אלה בלפיד שלאורו הלכו קדמונינו בשנות הגלות הארוכות.

לא לאורו של לפיד הלכו קדמונינו בשנות הגלות הארוכות | דעה