התאים שמהם עשויה רקמה חברתית נמצאים תמיד לנגד העיניים. תחנת הרכבת ביום ראשון, למשל, סיפרה לי את סיפור מדי צה"ל של הבנות. סליחה על התיאור הפלסטי, אבל כשבמדרגות הנעות שלפניי טיפסו שלוש חיילות שהיו עסוקות במשנה מרץ בחילוץ המכנסיים מתוך איזה איבר מכלל איבריהן, וכשבאוטובוס לידי ישבה חיילת עם גב מיוזע וניסתה להתמודד עם כתמי הזיעה עוד לפני שהיום התחיל - חשדתי שיש פה משהו.
יותר נכון, תהיתי איך ייתכן שעדיין יש פה משהו. אותו משהו שעוד הכרנו חברותיי ואני מהצבא. למשהו הזה קוראים אי־התאמה, ובצבא כמו בצבא, גם כאן מדובר בשלושה חלקים: אי־התאמה של הבד לייעודו, אי־התאמה של הגזרה ללובשות אותה ואי־התאמה לאקלים שבו המדים נלבשים. הדבר נכון לכל עונות השנה.
המלצתרבות
הנה המלצה שכולה טוב: על ארגון לקט ישראל העוסק בהצלת מזון כתבתי לא אחת. עכשיו הארגון יוצא בשיתוף "שבת מתוקה" בפרויקט שנולד בזמן הקורונה כדי להפיג בדידות של קשישים, במיזם חדש הקורא למשפחות לצייר ציורים ולהכין ברכות. אלו יצורפו לסלי מזון שעמותת שבת מתוקה מחלקת בכל סוף שבוע לקשישים ולניצולי שואה בכל רחבי הארץ.
התרעות פיקוד העורף