פעם, עד לא מזמן, הקורונה שלטה בחיינו. קל לשכוח את העובדה הזאת, כמה קל? עד לא מזמן כולם דיברו על מעמד הצוותים הרפואיים וחשיבותם, הטיפול באלימות נגד הצוותים הרפואיים, העומסים הכבדים שרובצים על המערכת הרפואית ועוד. אבל לדאבוני, ברגע שהאיום הבריאותי החמור ירד מסדר היום התקשורתי והציבורי, כך גם כל שאר הנושאים שדרשו טיפול עוד לפני הקורונה.
ראש השנה הוא ציון דרך נוח לבחינת ההתקדמות שלנו מהשנה שעברה ולסימון מטרות קדימה לשנה הבאה, ואני חושבת שכולנו צריכים לסמן לנו מספר יעדים בני השגה שישמשו לנו כמצפן מוסרי וערכי לאורך השנה. את המטרות אנחנו צריכים לחלק לשלושה סוגים. הסוג הראשון של מטרות הוא אלו שדורשות את המשאב החומרי – כסף. צפוי לנו חורף מורכב השנה שיכלול שתי מגיפות (שפעת וקורונה). עלינו להשקיע בפתיחת תקנים, ציוד רפואי מתקדם וכו’ – אלו דברים שדורשים תקציבים שחשוב להשקיע אותם במשאב החשוב ביותר של מדינת ישראל – בריאות התושבים עצמם.
סוג נוסף של מטרות הוא אלו שאנחנו יכולים לסמן לעצמנו מבחינה ערכית בתוך מערכת הבריאות. אלו הן מטרות שלא דורשות מאיתנו תקציבים נוספים בהכרח אלא בעיקר העלאת מודעות. כך למשל, עלינו לחתור לשוויון מגדרי בתוך מערכת הבריאות, שעל אף ההתקדמות החיובית בשנים האחרונות היא עדיין גברית ברובה. עלינו לעודד נשים מכל המגזרים להשתלב בעולם הבריאות, ואת אלו שבתוך המערכת, להתקדם לתפקידים ניהוליים. כמו כן, עלינו לחתור תמיד לשוויון באיכות השירותים הניתנים בכל הארץ, מטרה שנוכל להשיג בעזרת תקצוב דיפרנציאלי אמיתי שלוקח בחשבון פריפריה חברתית וגיאוגרפית. וכמובן, רפואה מונעת – עלינו להציב לעצמנו יעד: להפוך למדינה בריאה יותר ששומרת על אורח חיים נכון ומאוזן.
הסוג השלישי הוא מטרות שפונות אל הכלל כמדינה. התושבים לא אחראים על איכות הטיפול הקרדיולוגי בבתי החולים, אבל כן אפשר לייצר דרישה ציבורית, מוסרית ואף משפטית במקרה הצורך, כדי למגר תופעות כמו אלימות כלפי הצוות הרפואי, שיח מזלזל ובוטה וכיוצא באלה. זהו לא מאבק רק של מערכת הבריאות, אלא של כולנו יחד. שתהיה לכולנו שנה בריאה, שמחה ורגועה.
הכותבת היא מנכ"לית בית החולים וולפסון
התרעות פיקוד העורף