זה בא לידי ביטוי בשיח האלים, בהסתה ובהמרדה, ובצמיחתה ונסיקתה של מפלגתם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, הראשון סירב שרעייתו תלד בבית יולדות בחדר עם ערביות, והשני רוצה להקים את משרד ההגירה ו"לטפל" בערבים.
יאיר גולן צדק. ראו את "התוכנית לתיקון מערכת המשפט" שמציג סמוטריץ' בהסכמתו ואולי בשליחותו של בנימין נתניהו, ותבינו שאלו בדיוק "התהליכים" שמפניהם הזהיר - החלשת הרשות השופטת, שינוי חקיקה לטובת מואשמים, ביטול סעיפי אישום וחילוץ עבריינים באמצעות חקיקה ומינוי שופטים "משלנו" (אגב, מי שפרסם את תמונתו של אהוד אולמרט יושב כחוש בתאו בכלא בחליפה כתומה ואוכל מרק, עשה נזק לישראל וגורם לסיוטים לנתניהו, לסביבתו ולנו).
יאיר גולן צדק. "התהליכים" כוללים שליפת אקדח באסיפת בחירות על ידי בן גביר, שמאובטח כמו ראש ממשלה בעודו מפיץ את תורתו של מאיר כהנא וברצונו "להחזיר את המשילות" לרחובות הערים בדרכים מיוחדות.
יאיר גולן צדק. הבעיה שלו הייתה שבקהל מולו ב"משואה" ישב השר דאז נפתלי בנט, שהיה אמור להיות הנואם המרכזי באירוע, וראה כיצד גולן "עושה כותרת" ומיהר לגנותו בטוויטר וסחף אחריו את כל הימין, בעוד גולן היה מנוע מלהתראיין, להסביר, להכניס להקשר. אולי לא היה צריך לומר זאת דווקא ביום השואה – ואולי דווקא כן. אבל במהות הדברים ואף מול הנגלה לנגד עינינו – יאיר גולן צדק.
3. מדיניות אומללה רב־שנתית רופסת ומקילה של עצימות עין ועיגולי פינות של הממשלות, גורמי אכיפת החוק ומערכת המשפט כנגד מתנחלים עבריינים ופורעי חוק - מייצרת אחת לתקופה אירוע מתוקשר ומטלטל שלרוב אין בו חדשות מיוחדות למעט זה שהוא תועד ופורסם. השבוע הייתה זו התזת גז הפלפל על ידי מחבלים יהודים אל עיניו של מג"ד הצנחנים ולוחמיו, אל עיניהם של אלו שמחרפים נפשם כדי להגן על המתנחלים ובני משפחותיהם. לא מדובר רק בכפיות טובה, רוע לב, אכזריות ועבריינות. זו פעילות טרור, וכך יש להתייחס לזה.
בעוד שבצדי הדרכים מוצבים שלטי ענק עם תמונותיהם של בכירי הפוליטיקאים הערביים ומפלגותיהם, ברחוב אין תכונה, ובקהל אין דיבור על הבחירות. וזו הולכת להיות הבעיה שלנו, של השמאל, של הימין, של המדינה.
לדעתי, הייצוג הערבי בכנסת הבאה עלול להיות הנמוך בשנים האחרונות. רבים לא יצביעו, אחרים יצביעו אולי למפלגות ציוניות. אם זה יקרה, יהא הדבר ביטוי עצוב לייאוש ולוויתור של החברה הערבית על ההשתלבות, ההשפעה והחתירה לקידום המגזר ליעדים בנושאי תיעוש, השכלה, תשתיות, חינוך, איכות סביבה, תרבות והשתלבות במערכת המדינתית.
מנסור עבאס יירשם בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית כמי שפרץ שביל עמוק בדשא, ויצר היסטוריה של מפלגה ערבית ראשונה בקואליציה. אבל בעוד שזה קורה, תוצאות הבחירות הקרובות עלולות לקחת את התהליך המבורך לאחור, נגד האינטרסים של החברה הערבית ונגד האינטרסים של מדינת ישראל כולה.
5. צפיתי בערב הראשון של תשדירי השירות בטלוויזיה מטעם המפלגות וועדת הבחירות המרכזית, ובמשפט אחד: תת־רמה מקצועית, פיהוק אחד גדול, זלזול בצופים ובאזרחים - מוצר ארכאי שאבד עליו הכלח. הסרטים פתטיים, העריכה רשלנית, ברמה של שנה ראשונה בלימודי קולנוע בחטיבת ביניים, והתכנים הם עלבון לאינטליגנציה. איפה הגששים וספי ריבלין ואיפה הזבל הנוכחי. שמיים וארץ.
תבטיחו לנו הקמת עוד פקולטות לרפואה, תבטיחו בית חולים נוסף בצפון, עוד אוניברסיטה, תבטיחו מסילות, תציגו תוכניות. זה נשמע אולי הזוי, אבל כך זה צריך להתנהל. לכשיחלוף העידן הנוכחי (כן ביבי, לא ביבי) נצטרך לשוב ולבחור בדרך, ברעיון, ביעדים ובתוכניות. להיות מדינה נורמלית, עד כמה שזה נשמע לא נורמלי אצלנו.
7. הניסיון של נתניהו בספרו לגמד את חלקו של אהוד ברק במבצע סבנה, בטענה כי הוא לא השתתף בקרב אלא הצטלם על כנף המטוס, הוא בעיניי ניסיון נוסף למחזר את סצינת "אהוד ברח" של צחי הנגבי לאחר אסון צאלים. כך אמרתי לפחות לאילן לוקאץ' לכתבת טלוויזיה שהכין בעניין. ואתם הלא יודעים עד כמה אני כועס על ברק, אבל זכויותיו הרבות עמו.
נתניהו חוזר בספרו לאירוע ההוא כפוליטיקאי בכיר, המבקש לנקום במפקדו לשעבר, הנחשב למבקר הכי חד והכי אכזר שלו, שלא מהסס לרסס אותו ואת דרכו והתנהלותו מול כל מצלמה ומאחורי כל מיקרופון.
אבל נתניהו עושה זאת עדיין מזווית של קצין צעיר, מוכשר ואמיץ בסיירת, ולא מעמדת מפקד שעליו סמכות ואחריות. ברק, כמפקד סיירת מטכ"ל, תכנן את הפריצה ופיקד עליה, אצלו הייתה הסמכות ועליו האחריות. קדמו לה שתי תוכניות אחרות שנפסלו, ובשדה שהו שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דדו אלעזר, שליוו את התוכניות ואת "המודלים", כולל מיקום הצוותים והמפקד, עד שאישרו את "תוכנית הסרבלים הלבנים".
הפריצה, שהתרחשה מחמישה פתחים שונים, חייבה את ברק לקבע את מיקומו במקום הנכון ביותר, למקרה של משבר אירוע לא צפוי וצורך לנייד, לווסת או להוסיף כוחות. נתניהו, שמנסה לצייר אותו כבורח מקרב, טועה ועושה עוול. בעיקר לעצמו.
ברק לעומתו, חרף הביקורת הפוליטית הנוקבת, לא שוכח לתאר את ביבי כקצין צעיר, אמיץ ומוכשר כמו אחיו עידו ויוני ז"ל. ואולי נתניהו בכלל כועס על מרקו אשכנזי, לוחם ביחידה ולימים איש מרצ, שירה בשוגג כדור טוטו שפגע בזרועו. אבל, הלא תמיד נתנו גיבוי ללוחמים שטעו בסערת הקרב ותחת אש פצעו או הרגו מישהו בשגגה.
8. במשבר המתפתח מול אוקראינה סביב חוסר ההסכמה הישראלית לספק לה מערכות נשק ומערכות הגנה מתקדמות – נדרשים ראש הממשלה ושר הביטחון למלאכת לוליינות מתקדמת בין רוסיה לאוקראינה, בין מצפונם ומיקומנו בהיסטוריה, לבין הצרכים הביטחוניים והאסטרטגיים שלנו בגבול הצפוני.
זו הליכה על חבל דק מאוד, שטעות קטנה בה, הצהרתית או פרקטית, יכולה להביא את ישראל למשבר גדול. אבל בעוד ישראל נתפסת כיעד מיידי ומצפוני לאספקת נשק, תחמושת וציוד הגנה, לפחות בעיני האוקראינים – כדאי להציץ לרגע לעבר "הערבויות האמריקאיות" שנתנה בשעתו ארצות הברית לאוקראינה, כשזו נפרדה מהנשק הגרעיני שהיה ברשותה. איפה הערבויות ואיפה אוקראינה? בינתיים, מה שרואים האוקראינים זה את המל"טים שמכרה איראן לרוסיה זורעים אימה, פחד והרס בקייב, וזה קרה כנראה בגלל אי־ההקפדה על הסנקציות שהוטלו על האיראנים והייצוא שלהם.
התרעות פיקוד העורף