לעולם לא אשכח את הסצינה הזאת, בליל 17 במאי 1977 – ליל המהפך הפוליטי הראשון. אחרי 29 שנות שלטון מפא”י מקום המדינה ועוד עשרות שנים ביישוב שקדם להקמתה, הציבור אזר אומץ ושלח את השמאל לאופוזיציה. לשלטון עלתה הליכוד בראשות “האיש היושב ליד דוקטור בדר”, כהגדרת דוד בן־גוריון, הלוא הוא מנחם בגין. מערכת החדשות בעיתון זה הייתה דרוכה למשמע הכרזתו של “מר טלוויזיה” חיים יבין – “מהפך!”. עורכים, כתבים, עובדי מנהלה נקבצו לדסק החדשות. עיניהם ננעצו בי - איש הימין בחבורה.
בעיתון, שנוסד על ידי קבוצת עיתונאים שהיו מזוהים בעברם עם הרוויזיוניסטים, הטיחו בי הקולגות כלא מאמינים: “יוסי, מה יהיה עכשיו עם המדינה?”, “האם לא תפרוץ מחר מלחמה?”, והיו גם אמירות בנוסח של ייאוש: “איננו מאמינים, הלכה המדינה, בגין מחרחר מלחמה”, וכיו”ב. פרשנים בארץ ובעולם, יותר משהדגישו את ניצחון הדמוקרטיה, ניתחו את הנבחר החדש, דעותיו, והביעו פסימיות גדולה באשר לעתיד, לעתים בליווי נימות אנטישמיות.
גוש הימין בראשותו מתמודד זה חודשים רבים עם תקשורת עוינת, לא מאוזנת, מול פאנלים שבהם יש תמיד ייצוג לשלושה־ארבעה מדוברי הממשלה מול נציג אחד לאופוזיציה. מגדיל לעשות ערוץ 12, שמדי שבוע מפקיר שעתיים בליל שבת לתוכנית בלע נגד נתניהו, תשדיר שירות ארוך ליריביו, אורחיהם הקבועים של הצמד מדושן העונג ברקו ואופירה. מיד לאחריהם מתדלק את השנאה אמנון אברמוביץ, שמרשה לעצמו במעט תחכום לשקף את האנטי־ביביזם שלו, חיקוי לבעלי הטורים בן כספית ב”מעריב” ויוסי ורטר ב”הארץ”. ראש ממשלת המעבר מקבל בערוצי הטלוויזיה את הבימה לתעמולה נטו, בחינם, וראש האופוזיציה נאלץ להסתפק בערוץ 14.
גם במחנה הימין יש המנסים להפיל את נתניהו, ממש כפי שעוללו לשמיר ב־1992. מאמריו של נדב העצני מוקדשים תדיר למי שהוא מכנה “איש השקרים”, ש”ירסק את המדינה ומוסדותיה”. יוצאות הליכוד, ציפי לבני ולימור לבנת, אינן מתונות יותר מאהוד ברק ואהוד אולמרט במשטמתן הגלויה לנתניהו. “למה נותנים לו לדבר, איך נתנו לו להיות פה?”, עלו מרמורים מתוך הקהל בוועידת גלובס, כשנתניהו עלה לנאום.
לעתים דומה עליך שהאויב בתעמולת השנאה הוא נתניהו, לא אבו מאזן. “המדינה בסכנה, לא נמשיך לחיות בה, הקץ לדמוקרטיה”, אלה הן מקצת קריאות הנהי הנשמעות במחנה השמאל־מרכז, בתמיכת חלקים גדולים בתקשורת. ממש חזרה במנהרת הזמן ל־1977. וכזכור, בגין חרחר שלום, התנהג כדמוקרט לעילא, כיבד את יריביו וידע גם להכות באויבי המדינה. הוא אכזב את כל רואי השחורות.
נתניהו עודנו במלוא אונו. הוא ושותפיו המגודפים מהימין שמימין לליכוד, עוד יפתיעו במשילותם האחראית. הכלכלה תחזור לאיתנה, המחירים ייוצבו, הגאווה הלאומית תתחזק. הוא המנהיג הנכון להתמודד עם אתגרי הביטחון שצפויים לנו, יותר מראשי גוש רל”ב (רק לא ביבי) על דרגותיהם. על הבוחרים להעביר אפוא את הלפיד מיאיר לביבי, להחזיר את המחנה הלאומי – הרוב הימני בעם - לשלטון.
התרעות פיקוד העורף