סיפור עצוב זה מצטרף לסיפורים נוספים רבים וקשים על התעמרות בחוסים במוסדות, התעללויות והשפלות של ילדים עם צרכים מיוחדים. החוק להגנה על קטינים וחסרי ישע אינו מספק. חסר ישע מוגדר בחוק כאדם שעקב גילו, מחלתו או מגבלותיו הפיזיות או הנפשיות, אינו יכול לדאוג לצרכיו, לבריאותו ולשלומו.
פגיעה בחסר ישע היא עבירה פלילית ויש עליה חובת דיווח. חשוב לדעת כי חובת הדיווח מוטלת לא רק על המשטרה או על פקיד הסעד, אלא גם עלינו, האזרחים, ועל כל מי שרואה או מודע לפגיעה כזו.
החוק קובע עד חמש שנות מאסר למי שפוגע בחסר ישע. אם הוא האחראי ישירות לשלמותו של הקטין או של חסר הישע - עד שבע שנים, ובמקרים מסוימים אף עד תשע שנים.
אני חושב שיש צורך לשדר תשדירים ברדיו ובטלוויזיה, קשים לצפייה ככל שיהיו, כדי להביא למודעות נרחבת יותר את חשיבות הנושא. אכיפה מחמירה ועונשים קשים יעשו חלק מהעבודה.
כל אחד מאיתנו יכול להיות הורה לילד עם מוגבלויות, כל אחד מאיתנו יכול בשלב מסוים של חייו להיות חסר ישע ולהזדקק לעזרת הזולת. אז מי ישמור עלינו או על ילדינו?
מסתבר כי לרשת במצלמות את בית ההורים הקשישים זה לא תמיד מספיק, כי יכולים להתעלל בהם גם בחדר המדרגות וגם מחוץ לבית. אנחנו חייבים להיות יותר מודעים ויותר זהירים. הרשויות צריכות לאכוף ביד קשה יותר ולדאוג לעונשים מרתיעים לאותם אנשים נחותים שמנצלים את כוחם.
התרעות פיקוד העורף