1. תם עידן. אין עוד "כגנבים בלילה". הכל לאור היום, בגלוי וללא בושה, דין ודיין. ככל שנחשפות ההסכמות הפוליטיות, הדרישות שנענות בזו אחר זו; ככל שמתבהרות הכוונות ופעולות החקיקה האגרסיביות והפרסונליות – כך ברור יותר ויותר שהפעם לא מדובר בחילופי שלטון אלא במבואה לחילופי משטר. אין גבול שלא ניתן לחצות, והשמיים הם הגבול.
השותפות הקואליציוניות מנהלות מו"מ כשהן רכובות על 35F פוליטי, מלאי עזוז, רעבים ונכונים אלי קרב. ומולן – בנימין נתניהו מקרטע עם ספיטפייר. עייף, אטי, מוטרד ומתקשה להתרגל לעוצמת הסל"ד (סיבובים לדקה) של המסחטה שאליה הכניסו אותו השותפות: מאתגרות אותו מימין, מעמידות אותו במבחנים קשים של איום על החילוניות במרחב הציבורי, ואינן יודעות שובע.
צודק מי שהעיר לי השבוע שאין לרחם עליו. הוא הביא זאת על עצמו, והוא - גם אם יישב בבלפור - איננו עוד שליט כל יכול. חייו הפוליטיים הולכים להיות גיהינום, סיוט וחלום בלהות.
גם מחברי סיעתו הוא לא הולך לרוות נחת. אלו שימנה כבר לא יהיו חייבים לו יותר בגילו, ואלו שלא ימנה או שישפיל בתפקיד זניח – לא יחסכו ממנו את שבט לשונם ויגישו לו את נקמתם במנות קטנות.
רגע לאחר שיציג את ממשלתו בפני הנשיא ורגע לאחר שיעלו הוא עצמו, אריה דרעי ה"מולבן" משפטית, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ואחרים ויישבעו אמונים למדינת ישראל ולחוקיה (כן, דגש על חוקיה, שאותם הם רמסו הלכה למעשה או לכאורה ברגל גסה, בהיותם נאשמים או מורשעים), רגע אחד אחרי שזה יקרה - יתעורר נתניהו מדי בוקר לשחר של יום חדש עם אבי מעוז, שמלא תוכניות חינוכיות כרימון, עם בן גביר, שעומד לעשות סדר ברחובות ובהר הבית כשהמשטרה כפופה אליו בחוק מתוקן וכשהוא מצויד בפלוגות מג"ב משלו, עם סמוטריץ', שיכהן כשר במשרד הביטחון עם אחריות ליהודה ושומרון ולהתנחלויות, כשהוא נחוש לממש אידיאולוגיה ימנית קיצונית לא רק בשטחים, אלא גם בכלכלה. וזה מאיים להיות עונש לא פשוט. לנתניהו ולנו.
בכיר בליכוד לחש לי השבוע שנתניהו בונה קואליציית "חוקק וזרוק". קרי, נתניהו ירצה להעביר כמה חוקים ולאחר מכן לשנות את הרכב הממשלה. נו שוין. בינתיים זו עומדת להיות הממשלה הקיצונית ביותר שכיהנה כאן, בלי אבל, בלי חבל, בלי בושה, בלי לדפוק חשבון לחוק, ליועצת המשפטית לממשלה, למפכ"ל ולבג"ץ.
גם ירדן, מצרים ומדינות הסכמי אברהם עוקבות ויעקבו אחר הפער בין הדיבורים וההסכמים לבין המציאות והצעדים בפועל. כך, למשל, עלייה מתוקשרת של חבר הקבינט־הביטחוני והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להר הבית, תקבל עוצמה של עד פי מאה מעלייתו של אריאל שרון ז"ל להר הבית ערב האינתיפאדה השנייה, בהתאם להתפתחות הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות והרגישות. זהו הסיוט הכי גדול כעת של שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל ולא מעט גם של פיקוד המרכז וצה"ל.
מצב ביטחון הפנים שלנו בכי רע. אני חושב שיש על כך הסכמה לאומית רחבה וחוצת מחנות פוליטיים. היה זה דווקא נתניהו שייבש את המשטרה, פגע בה, לא מינה לה מפקד במשך שנתיים וחצי ובתקופת חקירותיו גרם לפגיעה חמורה באמון הציבור, במשטרה ובמפקדיה. כעת צריך לתקן.
הבעיה היא ש"ארגז הכלים" שמבקש בן גביר הוא מסוכן ומיותר. הכפפת פלוגות מג"ב בשטחים אליו ולא לצה"ל היא צעד הרה אסון וספק אם יעבור בפועל. גם העברת הסמכויות מהמפכ"ל לשר הפוליטי, לרבות בתחום החקירות, היא מהלך מסוכן ולא ראוי.
יש לי עצה קטנה ללפיד, לגנץ ולאחרים: תלמדו מנתניהו איך מנהלים, מחזקים ומובילים גוש פוליטי. קחו אחריות על ההפסד, נתחו אותו לאחור, כל מפלגה לחוד ואחר כך ביחד. שבו עם הפעילים בשטח ותלמדו, תחקרו, תסיקו מסקנות ולקחים ותציגו אותם בציבור. תכינו מנגנון של תפקוד אופוזיציה, עם מערכת תיאום ושליטה במסרים. אתם עומדים למלא תפקיד שולי, אבל חשוב בפוליטיקה ובתקופה הנוכחית.
לפיד, שיומיים לפני הבחירות אמר בפומבי ש"יהיה בסדר", ש"הכל בשליטה" וש"יש סקרים תומכים" וכדומה, הוא ראש הממשלה ומשבוע הבא ראש האופוזיציה ויש עליו אחריות כבדה. גנץ, שלא מפסיק לחבוט בלפיד, צריך להתאפק, לתחקר את שקרה לרשימתו המגוונת והמוזרה, להפיק לקחים ולאפשר ללפיד להוביל את האופוזיציה ולסייע לו. ומרב מיכאלי, שהגדירה את כישלון מפלגתה במונח "הישג נמוך", צריכה לחשוב האם ואיך היא ממשיכה מכאן, לנתח את שגיאותיה ולהציג את הסיבות לכישלון הגדול ולהודיע על מועד לפריימריז.
ישבתי שם ושאפתי אוויר פסגות, המוזיקה, העוד, הקאנון וקול הפעמונים החזירו אותי לבית ילדותי, לאמא שמבשלת או מנקה לצלילים שבקעו מרדיו המנורות הגדול שניצב בסלון והביא אליה ואלינו את המוזיקה הנהדרת הזו שתחיה כאן לעולם.
גם זה פס הקול של ילדותי מבית אמא וסבתא, ועכשיו הוא הגיע בכבוד גדול לאופרה הישראלית. תודה לך, נסרין. תודה לך, תום. ותודה לנגנים ולנגניות המדהימים. אשרינו. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף