לא על התייצבותו של יאיר שטרן נגד הרפורמה אנו מתפלאים

כמדי שנה, בכ”ה בשבט, שוב נפגשו ותיקי לח”י – האחרונים שעוד נמצאים עמנו - ועמם צעירים רבים, רובם חובשי כיפות, ליד קברו של אברהם שטרן (יאיר), מחולל לח”י. תופעה זו, שחוזרת מדי שנה, של התקבצות מאות אנשים כדי להתייחד עם זכרו של לוחם החרות, איש הגות וספר, היא כמעט ייחודית. התרפקות, הזדהות עם אישיות עוצמתית, שרוחה שורה על לא מעט ציבורים בתוכנו גם כיום.

שוב מסתבר שניצחון הימין בבחירות היה לו לרועץ. המחנה המפסיד אינו משלים עמו. שוב הימין נצרך להתגונן, להתנצל בנוסח הקישוני: “סליחה שניצחנו”. הרוב בציבור ה”אלמוני” הוא מיעוט בתקשורת הגועשת. עם רפורמה או בלעדיה, ההפגנות האנרכיות בסגנון “בלפור” היו בכל מקרה מתחדשות, אף מחריפות.

לא על התייצבותו של יאיר שטרן נגד הרפורמה אנו מתפלאים, כי אם על סגנונו המחרף, הנמוך. כותב על חברי כנסת “חסרי השכלה ותרבות שלטונית”, על “טיפוסים קיצוניים” כמו בן גביר ורוטמן, על “30 שפנים בסיעת הליכוד”, על יריב לוין ש”מבייש את משפחתו”, על מנחם בגין ש”מתהפך בסאלטות בקברו”, ולבסוף על “חבורת אפסים, רק כך אפשר לכנות את חבורת הדגים השותקים והשפנים הפחדנים שמצביעה בעד חוקים שהם הרס הדמוקרטיה ומשום כך הרס המדינה”.

והמסקנה: “כל שנותר הוא הפעלת כוח. לא ירי, פצצות או אלימות. כוח במובן שקבוצות בעלות כוח כלכלי ישבשו את המשק. שביתות, סגירת בנקים, הפסקת שירותים חיוניים, כמו תחבורה, רפואה, מים, חשמל ועוד - רק אלה יביאו את הממשלה ועושי דברה להתחנן להידברות ולמשא ומתן שיאפשר הכנסת כמה תיקונים סבירים במערכת המשפט - אבל לא יהרסו את המדינה”. בשפה זו הוא מוכיח מי האחראי לשפל הכלכלי במשק. מי כיאיר שטרן יודע כמה נרדף היה המחנה של יוצאי המחתרות ובני משפחותיהם. תמיד נאמר עליו – כנראה בטעות - שהוא עלה תאנה ימני בערוץ 1. מעולם לא שמעת ממנו התבטאות פוליטית רצינית, אולי משום התמקדותו הברוכה בהנצחת מורשת אביו. עתה יצא מהארון, התייצב במחנה שרוצה לשבש את החיים במדינה ולהילחם בכוח ב”שלטון הזר” היהודי, על שום רפורמה מרחיקת לכת אבל מקבעת היטב את הפרדת הרשויות.

אולי קצת אכזרי לומר “יצא מהארון”, מטאפורית, כשמדובר ביאיר שטרן. ב־1942 הוצא אביו מהארון בדירה שבה הסתתר, וכדורי המרצח האכזרי מורטון פילחו את עורפו. מחולל לח”י האלמותי הותיר אחריו שירת חירות רבת השראה, ובראש הרשימה כמובן – “חיילים אלמונים”. באיזו התלהבות שר הקהל את ההמנון הזה ליד קברו בנחלת יצחק. והנה בנו יחידו, שאותו לא זכה לראות, נוטל את צמד המילים הכה משמעותי הזה, ומכתים אותו כשהוא קובע כי “שישה־שבעה חיילים אלמונים בש”ס סרים כעיוורים לגחמות דרעי”.

הנה מי שאולי מתהפך בקברו, כמה צר לי לומר - “החייל האלמוני” אברהם שטרן הי”ד, שמשורה שחרר אותו רק המוות, ולבטח לא היה רוצה לראות את הקרע המסכן את שלמות “המולדת המקודשת”.