מאפייני הפיגוע, כך מסתמן, מצביעים על פערי מודיעין מטרידים בגזרה הצפונית בלבנון. זה קרה בשנה החולפת מול ארגוני טרור פלסטיניים, שירו רקטות מאזור מחנות הפליטים מדרום לצור, וזה קרה השבוע שוב, רק שהפעם הסיכוי שחיזבאללה אינו מעורב באופן ישיר או עקיף הוא נמוך מאוד.
עצם החדירה עצמה והכשל המבצעי למנוע אותה אינו בהכרח הבעיה המרכזית. גם סוגיית המכשול והצורך להשלים אותו אינה בבחינת נקודה מרכזית נוספת, אלא דומה יותר למעמד השוער בשער במשחק כדורגל. אומנם הגיעה אינדיקציה מסוימת, שהובילה להתרעה בגזרה כבר בתחילת השבוע, אבל בסופו של דבר החדירה לא נבלמה וקו השער נחצה בזמן אמת. יותר מהכל, זה סיפור של מודיעין.
פיגוע מהסוג הזה אינו מבטא התארגנות ספונטנית של מחבל או ארגון קיקיוני ומכאן הסבירות הגבוהה כי חיזבאללה הוא העומד מאחורי הפיגוע, בכסות כזו או אחרת. בניית רשת סיוע בישראל, איסוף מודיעין מקדים על הגבול ונקודת התורפה שלו, תכנון מבצעי ורמת מידור גבוהה בלבנון ובישראל, דורשים אופרציה מורכבת שסביר להניח שנבנתה תחת מעטה חשאיות במשך חודשים, בהמתנה עד לשעת הכושר.
צו איסור הפרסום והצנזורה החמורה נועדו גם הם לאפשר להשלים עוד פרטי חקירה ולמנוע אסקלציה. בפועל, חרושת השמועות המופרזות והשתיקה הישראלית רק החריפו עוד יותר את הגמגום שאותו ניצל חיזבאללה להישג תודעתי.
אותה ישראל, שקובעת מדיניות של גביית מחיר מחמאס כאחראי הריבוני על השטח, גם כאשר ארגון טרור אחר מבצע ירי, ותוקפת מעזה, לא רק שנמנעת מתגובה כאשר מדובר במודל הצפוני, אלא גם מתעכבת ומתברברת בחסות הצנזורה בתגובתה המדינית. זאת כאשר הריבונות הישראלית מופרת בצורה חמורה, עם סיכויים נמוכים במיוחד שידו של חיזבאללה אינו במעשה. זהו מסר בעייתי במיוחד מול חיזבאללה בעת הזו.
התרעות פיקוד העורף