ההרגשות מהסוג הזה מתחלקות לכמה דרגות: בעע קטן, בעעע בינוני ובעעעע גדול. בתקופה האחרונה התחושה הזאת עולה לעתים תכופות, וגם כדורים נגד בחילה כבר אינם מצליחים לדכא את התחושה הנוראה שהנה, אוטוטו אני מקיא את בני מעי.
האירוע המסעיר בטיסת ישראערס לורנה, שבה איבדו אנשים ״נורמטיבים״ את האיזון בגלל פאקקטע חפיסת שוקולד במבצע, הוא דוגמה קלאסית. כך גם התקרית האלימה במלון באילת, שבה אזרחים ישראלים ״מבית טוב״ קיבלו את הג׳ננה אחרי שעובדי המלון ביקשו מהם להזיז את מכוניתם מהחנייה המיועדת לנכים.
הסרטון שהעלה לרשת הח"ככ במיל' והמועמד לכנסת ד"ר מיכאל בן ארי, שבו נראים לוחמי יחידת הכלבנים עוקץ מנבלים את פיהם תוך כדי שיסוי כלב תקיפה בנער פלסטיני העלה את דרגת הבעעעע לדרגות גבוהות עוד יותר. הח"ככ, ממשיך דרכו של כהנא מת, שהתכוון לשבח את הלוחמים שלימדו את המחבל הקטן ״דרך ארץ״, בא לברך ויצא מקלל, כי סיבך את הלוחמים בחקירה צבאית - וגם הזכיר למי ששכח את דברי פרופ' ליבוביץ' המנוח ״המשך הכיבוש יגרום לחיילי צה״ל בשטחים הכבושים להיות יודו־נאצים״.
לא מצאתי את המילים המדויקות שיביעו את דעתי על הישראלי החדש, היהודי הנבחר, האור לגויים, בן לעם הסגולה המופלא, שדרכיו דרכי נועם והוא התגשמות חלומם של נביאי ישראל ומנהיגיו הקדומים. מי שבא לעזרתי עם טקסט שפתר לי את הבעיה היה ידידי, עורך המוזיקה ברדיו 103, יואב חנני. ״מה אתה מתלבט, יש טקסט שנופל בול על הישראלי שאתה מחפש להגדיר״, אמר. תביא, אמרתי לו, וכעבור כמה דקות צחקתי והתעצבתי במעורב.
זוכרים את גיל קופטש, יוצר מקומי שלא עושה חשבון ושחיבר גרסה עברית לשיר של אחד דניס לירי, סטנדאפיסט ושחקן אמריקאי. אז ליידיס אנד ג׳נטלמן, קבלו את גרסתו של גיל קופטש לישראלי שאתם כל כך אוהבים לשנוא:
אם תשאלו את דעתי הצנועה, השיר הזה פותר בעיה, איך לתאר בליווי מוזיקלי את כמויות הסחלה, הרפש האנושי שמסתובבים בינינו ומצחינים כל חלקה טובה מהמעט שנשארו.
17 שנים מאוחר יותר, ליתר דיוק ב־17 בינואר 2010, פוליטיקאי עתיר ניסיון בשם בנימין נתניהו, שהיה כבר ראש ממשלה ושר אוצר ומומחה עולמי לפתרון בעיות כלכליות (בערך באותה רמה שהוא מומחה עולמי לחיסול טרור), נשא נאום מזהיר בישיבת הממשלה, שבו אמר דברים שבמבט לאחור נשמעים כמו מערכון ציני של הגשש החיוור בסגנון ישראבלוף.
וכך הוא אמר (בפאתוס ובליווי תנועות ידיים): ״מחירי הדירות אסטרונומיים. הבנייה חנוקה. זוגות צעירים חיים עם הוריהם. אזרחי ישראל נאלצים למשכן את מרבית חייהם עבור דירה. אנחנו מביאים היום מהפכה. אנחנו לא מדברים בעלמא - אנחנו הולכים על החלטה וביצוע. אני הגדרתי את היעד. אנחנו מביאים חוק תכנון ובנייה חדש. נעביר אותו בקריאה ראשונה כבר במושב הנוכחי, קריאה שנייה ושלישית במושב הבא״.
אז כן, הגענו לחודש מרץ 2015. מחירי הדירות עלו מאז ב־40% והפכו סופר אסטרונומיים, ענף הבנייה איבד את הנשימה ונפטר בצער רב וביגון קודר. ידם של החיילים המשוחררים אינה משגת לרכישת סיגריות, משקה קר, ארוחות חמות, ועל דירה? מי מדבר על דירה? והמהפכה שעליה דיבר נתניהו, המהפכה נתקעה בדירה ברחוב בלפור ובווילה בקיסריה ולא הגיעה לשוק הדירות של האזרח הקטן שמצבו רק הורע והורע והורע וכנראה ימשיך להתדרדר. אה, שלא נשכח את הפצצה שהייתה אמורה להיות מוכנה בכור האיראני ב־1999 ולהשמיד את ישראל, הפצצה הזאת עדיין בשלבי ההכנות כפי שהייתה ב־1993.
במסגרת תעמולת הבחירות העלו המפלגות הגדולות, שראשיהן מתחרים על ראשות הממשלה, את זכרו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, כל אחת מטעמיה היא. לאורך השנים אני מעלה את תמונתי לצדו של אשכול בזמן היותו ראש ממשלה כדי להראות את השוני בין הפוזה של המועמדים היום למועמדים של אז. אני לא מבין גדול באופנה, אבל תראו איך לוי שלנו לבוש עם המכנסיים כמעט עד החזה, חולצה לבנה פשוטה, שרוולים קצרים, חביב וחייכני, ללא מאה שומרי ראש מזוינים סביבו.
התמונה הזאת היא חלק ממתיחה. הצלם נחום גוטמן (שצילם את התמונה) ואני, כן, הנער הצעיר עם המצלמה ליד ראש הממשלה, מתחנו את אשכול ואת ראשי מפלגת מפא״י ההיסטורית, שיצאו מישיבה סודית בבית מפא״י ברחוב הירקון בתל אביב. ביקשתי מהם לזהות את עצמם בתמונות שלהם, שצולמו בעדשה טלסקופית מגג בית ברחוב פרישמן הסמוך. הם מאוד התקשו לזהות את עצמם, כי זה היה נכון שצילמנו, אבל התריס היה סגור למחצה ולא ראו בתמונה שהצגתי בפניהם כמעט כלום מעבר לדמויות מטושטשות.
אחד מחבר ממשלתו של אשכול היה שר התיירות עקיבא גוברין שנשכח כמעט לחלוטין. גוברין היה ג׳נטלמן שתמיד הקפיד על לבוש מהודר והיה נוהג לעשן סיגריות עם פימה מאורכת. בניגוד ללא מעט בהמות גסות רוח בצמרת הפוליטית הישראלית של היום, גוברין נחשב לסמל הג׳נטלמניות והוערך על ידי כל הפוליטיקאים והעיתונאים בשל מנהגיו המעודנים ושפתו הגבוהה.
התרעות פיקוד העורף