מכובדי הסרבנים, זו טעות. יצאתם למאבק צודק וניצחתם. הכנסתם לראש הממשלה סנוקרת שהפילה אותו. אז מדוע אתם משחקים עכשיו לידיו ונו¬תנים לו בדיוק את מה שרצה להשיג? עליכם להשלים את הניצ¬חון בחזרתכם לתפקידיכם בוועדות הפרס ולמועמדותכם לקבלו.
על הכנסת הבאה להעביר את הטיפול בפרס ישראל לבית הנ¬שיא ולנתק בכך כל קשר בין הפרס לבין פוליטיקאים פעילים. מה שיכול לעשות פקיד במשרד החינוך, הממונה על פרסי ישראל, יכול לעשות גם פקיד בבית הנשיא. וחשוב יותר: אני בטוח ששום נשיא, ולא משנה מאיזה מחנה בא, יערב שיקולים פוליטיים במי¬נוי חברי ועדות הפרס ולא יתערב בבחירת הזוכים.
פרשנים רואים בהצמדת שתי הפרשות מסר: אלו¬קים אינו רוצה בתרומה הבאה מרווחים לא כשרים. וכך כותב מהרש״א (רבי שמואל אליעזר איידלש),
מפרשני התלמוד: ״ורבים בדור זה, שמקבצין עושר שלהם שלא באמונה ובחילול השם... ואחר כך מנדבים מאותו הממון להיות להם לכבוד ולהיות להם שם ותפארת - ואין זה אלא מצווה הבאה בעבירה״.
לידיעת כל התורמים והנתרמים במערכת הבחירות.
השופטת העבירה אותנו למגשר ושם העניין נעשה מסוכן יותר מפני שישבנו פנים אל פנים מול התובע. מדי פעם נאלצתי להניח יד כבדה על כתפו של דודו וללחוש לו ״חומוס!״. כל הסיפור הס¬תיים מאוחר בערב ודודו עצמו הבין שכבר לא מעשי לנסוע לעכו. עודדתי הבנה זו בהתחייבות שאקח אותו לאכול חומוס טוב היכן ומתי שירצה. לא עמדתי בהתחייבות זו. סליחה.