לאשנב הבנק ברחוב באנהוף שטראסה בציריך לא נוחתים עם מזוודה מלאה בעשרות אלפי דולרים. כיום לא צריכה להיות שום בעיה עם מי שמשיקולי פיזור השקעות, הפחתת רמת סיכון או משיקולים אישיים, מחליט שחלק מכספו ינותב לחו״ל.
ויש עדיין אלה, שמבחינתם אם החשבון הבנקאי ינוהל כמה שיותר רחוק מן העין, כך הוא יהיה קרוב יותר לכיס. למרבה ההפתעה, אפילו לחלק ממנהלי הבנקים מותר, חוקית, לנהל חשבון בחו״ל.
מנכ״לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, אומנם אינה מנהלת חשבון בבנק זר, אבל אחרים אולי כן. בתשובה לשאלתי, נמסר לי מבנק ישראל כי ״אין הנחיות האוסרות על מנהלי בנקים להחזיק חשבון בחו״ל כל עוד הוא מדווח כחוק״.
הבעיה מתחילה כאשר מי שמחזיק חשבון בבנק זר הוא בכיר בשירות הציבורי. זה יכול להיות שופט שאמור לדון בעניינם של עברייני מס. זה גם יכול להיות רגולטור שאמון על יישום חוקי איסור הלבנת הון.
וזו גם יכולה להיות המשנה ליועץ המשפטי לשעבר, דוידה לחמן מסר, שכפי שנחשף ניהלה חלק מכספיה בחו״ל. לחמן מסר, והיא רק דוגמה, הייתה מעורבת מתוקף תפקידה בגיבוש חוק החברות החדש ובחקיקה הנוגעת לתחומי המיסוי.
אין בכלל ויכוח שהיא פעלה כחוק. אבל העובדה שבאותה עת היא עצמה ניהלה חשבון בשווייץ עלולה הייתה להוביל אותה למראית עין של ניגוד אינטרסים.
תארו לעצמכם שמשה אשר, מנהל רשות המסים, היה מנהל חשבון בשווייץ (צעד המותר מבחינה חוקית). איך היה נראה הממונה במשרד המשפטים על אכיפת חוק איסור הלבנת הון לו היה מנהל חשבון בבנק זר?
אז מה עושים? לאסור על בכירי הרגולטורים לנהל חשבון בנק בחו״ל הוא צעד דורסני ומרחיק לכת. עם זאת, בהחלט מומלץ לשפר את רמת השקיפות. חיובם של בכירי הרגולציה להצהיר אם הם מנהלים חשבונות גם בחו״ל (כמקובל בקרב חלק מבכירי הבנק המרכזי בארה״ב) הוא צעד מתבקש.
התרעות פיקוד העורף